גזית, גיל
בן ליאורה וצבי. נולד ביום ט' בטבת תשכ"ח (10.1.1968) בתל אביב. ילדותו והתבגרותו עברו עליו בעיר שבה נולד וכך גם לימודיו בבית-הספר היסודי 'הכרמל' ובבית-הספר התיכון עירוני א'. גיל היה חבר בתנועת הצופים, בשבט קהילה, והשתתף בלהקת השבט 'קרוואן צוציק'. כנער מתבגר התנדב למשמר האזרחי, עם חברים נוספים בני גילו, ולראשונה קיבל נשק לידיו כדי ליטול חלק באחריות ביטחונית. כאשר היה צורך לבחור היכן לתרום את חלקו בעבודות למען הקהילה, במסגרת לימודיו בתיכון, בחר גיל לעבוד בבית-החולים 'איכילוב' בתל אביב, שהיווה לגביו אשנב לעולם הקסום והמרתק של הרפואה. עוד במסגרת לימודיו, כעבודת גמר בביולוגיה, נוטל גיל חלק במחקר מדעי של ממש וזוכה עוד בטרם מלאו לו שמונה-עשרה לכך ששמו יופיע בירחון מדעי בחו"ל כאחד המשתתפים במחקר. כאות הערכה לעבודה המסורה והאחראית בבית-החולים 'איכילוב' נמצא גיל ראוי להיות מומלץ לקבלת אות הנשיא לנוער מתנדב. שנות הנעורים, שנים סוערות של נער הרוצה לטעום את גוני החיים השונים. גיל מתנסה בגלישה בים, בצלילה, בהשטת מפרשיות, בטיולים בחו"ל ובנהיגה, תחילה באופנועים ואחר-כך במכוניות. גיל אהב התנסויות חדשות, שתרמו להרחבת אופקיו. עם הגיעו לגיל הגיוס התלבט גיל היכן לשרת ואיך לעבור את השירות הצבאי. בחודש אוגוסט 1986 גויס לצה"ל והתנדב לשרת בצנחנים. הוא עמד בהצלחה בקשיים הרבים הכרוכים בשירות הקרבי ובתנאי השדה. לשואלים אותו מעת-לעת על מקור הכוח (והוא לא מן השריריים והגדולים שבחיילים) נהג לומר שכוח הרצון שוכן בראש ולא בשרירים. במהלך שירותו בצנחנים סיים גיל בהצלחה קורס צניחה, קורס מ"כים וקורס צלפים, כל אלה במסלול הצנחנים, דרך הרקע הכחול לכנפי הצניחה ועד לרקע הירוק. כותב אביו, בין היתר: "…. בתקופת שירותו פרצה האינתיפאדה. גיל מצא את עצמו ביחד עם רבים מחבריו נלחם במלחמה שצה"ל לא היה מורגל בה, מלחמה שהעמידה במבחנים קשים ומורכבים את הערכים עליהם גדל ובהם האמין. היתה זו תקופה קשה מאין-כמותה, בה חווה גיל את מגבלות הכוח ואת הקונפליקטים התמידיים שכרוכים בעימות בין צבא לבין אזרחים". עם שחרורו, ובתום הכשרה מתאימה, הצטרף גיל למגן-דוד-אדום כחובש-נהג ובכך החלה דרכו האזרחית אל מקצוע הרפואה. גיל עסק בסיוע לפצועים וחלשים, לקשישים ופגועים, במקצועיות, באנושיות, באהבה ובתחושת ייעוד – שאין כמו להציל חיים. דרכו של גיל היתה שזורה אהבה והערכה, חום ורגש, ממנו לסובביו, ומסובביו אליו. סמוך למותו התבשר כי התקבל ללימודי ביולוגיה באוניברסיטת תל אביב – דרכם שאף להגיע אל בית-הספר לרפואה. ביום ו' בסיוון תשנ"ב (6.6.1992), בחג השבועות, במהלך שירות מילואים פעיל ברצועת עזה, נפל גיל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. הניח אחריו הורים ואחות – שירי. שנתיים בדיוק לאחר מותו, בשבועות תשנ"ד, עזב צה"ל את רצועת עזה כחלק מהסכמי השלום. במותו נקטעו ונגדעו חיים צעירים, חלומות ושאיפות ואהבה שלא הגיעה. לאוהביו נותרו חור בלב, שבר וכאב ומלוא חופניים זיכרונות.
