ג’זבין, מיכאל

בן הנריטה ואברהם. נולד ביום י"ט באלול תרס"א (3.9.1901) בטיפליס שברוסיה. למד בפוליטכניקה בשרלוטנבורג שבברלין ולאחר מכן באקדמיה הברלינית שבה הכשיר עצמו כאדריכל, גם עשה זמן מה בפאריס ושם התמסר לאמנות הכתיבה (קאליגרפיה). בשנת 1934 עלה לארץ ישראל, השתקע בתל-אביב, בה עבד כאדריכל במחלקת ההנדסה של העיריה עד להתגייסותו לשורות הצבא הבריטי בשנת 1942. מיכאל נודע כאיש חביב ועליז, מחבב את הבריות ומתחבר אליהן, בעל חוש הומור ואף אירוניה ועם זאת כבד-ראש ובלתי מתפשר בעקרונותיו. ההתנדבות הטבועה בו הביאה אותו קודם לשירות במשמר האזרחי ואחר כך להתגייסות לצבא הבריטי במלחמת העולם השניה. עם גיוסו לצבא החל את שירותו במחנה האימונים סרפנד ולאחר חודש הוצב לחיל החימוש. כעבור חודשיים הועבר למצרים, ושם היה בין מקימי פלוגה למיפוי-שדה שבה שירת במדור הצילום. ביום ה' בניסן תש"ג (10.4.1943), בעת מילוי תפקידו במצרים, נפטר ממחלת הטיפוס והובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי שבהליופוליס. הניח שני אחים ואם. בחוברת שיצאה מטעם הוועדה לטיפול במשפחות המגוייסים מבין עובדי עיריית תל-אביב כתב חבר לזכרו: "לג'זבין היה ענין רב בכל דבר הנוגע לאמנות, לספרות, לבניין, 'למעשיות המודרניות'. ולא די רק בידיעות האנציקלופדיסטות, היה לו חוש אסתטי מפותח מאוד; ביקורתו היתה חריפה כמעט תמיד, ורק לעתים רחוקות חיובית. וג'זבין היהודי – הרי מצא את הדרך לעמו ולארצו למרות הכל, למרות מערבולת ההתבוללות ששררה באירופה המרכזית. זכור לנו יפה באיזו מהירות ועקשנות רכש לו את ידיעת שפת עמו, פה הוא ידע לחבב את הארץ-המולדת, להגן עליה בימי צרה, לשמוח בשמחותיה". שמו של מיכאל ג'זבין מתנוסס במסגרת שחורה בלוח הכבוד לעובדי עיריית תל-אביב שהתגייסו לצבאות בעלות הברית במלחמת העולם השניה. ציון מיקום קיברו 3C27 יחידה Royal Engineers דרגה Sapper.