fbpx
גור, יורם

גור, יורם


יורם (יוריק), בן יהודית ויוחנן, נולד ביום כ"ט באדר א' תשי"ד (4.3.1954) בתל אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "מגן" בשכונת מעוז-אביב והיה תלמיד שקדן ומצטיין. כתום שמונה שנות לימוד החליט להמשיך בלימודים על-יסודיים בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. יורם למד במגמה הריאלית-ביולוגית בבית-הספר, ובקיץ תשל"ב עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. הוא היה עלם גבה קומה, עירני ונבון. חברים ספרו עליו: "ישר, עליז, חריף-תפיסה ובעל חוש הומור מפותח היה יורם. על כל אלה, היה חבר טוב ואהוב על הכל. תמיד היה נכון לעזור ולהתחשב בזולת". כשנודע לו שעמד בהצלחה בבחינות הכניסה לבית-הספר הריאלי בחיפה, קרא בשמחה: "זהו היום הגדול בחיי!" הייתה זו משאלת לבו, להימנות עם בוגרי הפנימייה הצבאית. כבר בילדותו הייתה אהבת המולדת אחד הערכים החשובים בחייו. יורם הכיר בחיוניותה של התנדבות, וידע שכל אזרח חייב לתרום את מלוא מרצו למען מדינתו. הוא התעמק בקריאת עלילות גבורתם של חיילים, שזכו בציונים לשבח, ודברים אלה שימשו לו, כעבור זמן, דוגמא ומופת להתנהגותו שלו בצה"ל. הוא היה חובב ספורט והרבה לשחק בטניס ובכדורגל וגם לשחות. עוד בטרם חגג את יום הבר-מצווה שלו, הצטרף לקבוצת הנוער של "מכבי תל אביב", וזכה לדברי עידוד ושבח על הישגיו בענפי הספורט השונים. יורם היה חבר בתנועת הצופים ונודע בין רעיו כנער פעיל, בעל יזמה וכושר ארגון, בן מסור להוריו ואדם רציני וחושב. במסגרת הפנימייה הצבאית עבר בהצלחה קורס צניחה לפני גיוסו לצה"ל. יורם גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השלים קורס מקצועות טנקים ואימון מתקדם במסגרת גדוד טנקים. הוא לא הסתפק בכך והמשיך את השתלמותו בקורס מפקדי-טנקים. הוא הועלה לדרגת סמל ושירת כמש"ק טנקים. חייל למופת היה יורם ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב ובסבילותו. הוא ביצע כל משימה שהוטלה עליו ללא דופי, ומעולם לא השמיע דבר טרוניה והתמרמרות. חבריו ליחידה ידעו, ש"על יורם אפשר לסמוך בדברים גדולים ובדברים קטנים". מעולם לא סירב להושיט עזרה לידיד במצוקה, וידע תמיד להאזין לחבר שהתלבט בבעיה ולעוץ עצה טובה. במחצית אוגוסט 1973 נשלח לקורס קצינים (אג"מי) והתחייב להאריך את שירותו הצבאי במסגרת צבא הקבע. אלא שלא עלה בידיו לממש את תוכניותיו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה יורם בשלבי הסיום של הקורס. כשהוכרז מצב כוננות צורף לגדוד שריון שהוצב בחזית הדרום, ויחד עם שלושת חבריו מן הפנימייה הצבאית לחם, בטנק "פטון". מספר מפקד הפלוגה: "קראנו לטנק זה, 'טנק הצוערים'. זה היה צוות נפלא, מעולה מבחינה מקצועית ומעל לכל – צוות עם מוראל גבוה, ששימש דוגמא ומופת לכל צוותי הפלוגה בעת ניהול קרבות קשים וברגעי משבר". יורם וחבריו השתתפו בקרבות בלימה קשים במרחב סיני, וידידים מספרים בפליאה על עוז רוחו ומסירות נפשו של יורם. ב-15 באוקטובר היה יורם בכוח שפרץ אל מעבר לתעלת סואץ, כדי לאפשר את צליחתם של כוחות נוספים. בליל כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) שנודע כ"ליל הגיהנום", נפגע הטנק שלו באזור "החווה הסינית". כל אנשי הצוות נפגעו אך המשכו בלחימה עד שאזלה התחמושת. יורם וחבריו נטשו את הטנק ובחיפוש מייגע אחר מקור הצלה, מצאו את מותם. גם המוות לא יכול היה להפריד בין חברים מילדות. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סגן-משנה וצוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון דאז: "יורם ז"ל שירת בחיל השריון. הוא היה חייל מצויין, קצין יעיל וחבר נאמן. יורם היה אהוד על הכל".

דילוג לתוכן