גור-אריה (חדד), גבריאל

גבריאל, בן נטליה וניסים חדד, נולד ביום י"ז באלול תשי"א (18.9.1951) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי ברמת ישי ואחר-כך המשיך ולמד בבית-הספר התיכון על-שם גרינברג בטבעון. גרי, כפי שכינוהו בחיבה בני משפחתו וידידיו, עשה את שנות ילדותו ובחרותו ברמת ישי ושם התחנך והתבגר. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ ושקדן והשיג ציונים מעולים בקלות ובלא מאמץ. במיוחד התגלה כבעל כישרונות בשני תחומים: במקצועות הריאליים ובספורט. בהגיעו לבית-הספר התיכון בחר, כמובן, במגמה הריאלית והיה בין התלמידים המעולים בכיתתו. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש גדי לספורט. הוא היה חבר פעיל בקבוצת הכדור-יד של "הפועל רמת ישי" והשתתף במרבית משחקיה בליגה א' ובליגה ב'. הוא גם שיחק בכדורגל במסגרת קבוצת "הפועל יקנעם" ונוסף לכך מצא עדיין פנאי כדי לאמן את קבוצת הילדים של "הפועל רמת ישי" בליגה האזורית. חבריו מעידים עליו, שהיה מסוג האנשים המעוררים חיבה בלב אדם כבר מן הרגע הראשון. כנותו, יושרו וחיוכו הטוב קנו לו חברים רבים. יחד עם זאת, היה גרי שתקן ומסוגר בכל הנוגע לחייו הפרטיים. הוא נטה לשמור את חוויותיו האישיות לעצמו, ורק מעטים זכו להציץ אל תוך עולמו הפנימי. מתוך מכתבי ידידים, אשר הכירו אותו בתקופות שונות של חייו, מצטיירת דמות של צעיר נמרץ ושאפתן, אשר שום קושי אינו עשוי לעצור אותו מלהגשים את החלטותיו. הוא היה גאה אך לא בעל גאווה, ולמרות שנהג להפגין את כישרונותיו ולהתגאות בהישגיו, לא היה שחצן. הוא היה חברותי מאוד וכיוון שניחן בכישרון לספר בדיחות וחידודים סלחו לו הכל על גאוותו היתרה, אשר "באה לידי ביטוי בצורה כל כך חביבה, שלא יכולת לפעמים אלא להסכים, שזו הדרך הנכונה ביותר להתגאות בכישרונותיך", כתב אחד מידידיו. בכל מקום ובכל מסגרת שאף גרי להגיע לשיא. כך היה בבית הספר וכך היה בהמשך דרכו גם בצבא. גבריאל גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1969 והתנדב לקומנדו הימי. הוא רצה מאוד לשרת את המדינה עם הנבחרים שבחיילים, אבל כיוון שהיה בן יחיד, לא יכול לעמוד בפני הפצרותיה של אמו והתפשר על שירות בחטיבת "גולני". לאחר הטירונות ולאחר השלמת אימון החורף ואימון הקיץ המפורסמים של "גולני" כבר לא הצטער עוד על הפשרה שעשה. הפעולות והאתגרים שניצב בפניהם ביחידה מובחרת זו של חיל הרגלים, כבשו אותו כליל. גם כאן החליט למצות את יכולתו ולהגיע לקורס קצינים. לפיכך, כאשר נשלח לקורס מפקדי כיתות התאמץ ואף השיג ציונים טובים בכל המקצועות, ולאחר שזכה ועמד יפה במבדקי הקצונה, נשלח לקורס קצינים. הוא השלים את הקורס בהצלחה רבה ומונה למפקד מחלקה מסייעת באחד מגדודי החטיבה. תחת פיקודו זכתה מחלקתו לא פעם בתעודות הצטיינות. בתום תקופת שירות החובה שלו, השתחרר גרי מצה"ל והחל מתכונן לבחינות הכניסה לטכניון בחיפה. הוא עבר קורס הכנה קצר, אך יחד עם זאת לא הפסיק את פעילותו הספורטיבית ואף הספיק לעבוד ולחסוך מעט כסף. בקיץ של שנת 1973 עמד בהצטיינות בבחינות הכניסה לטכניון והתכונן להתחיל את לימודיו כשפרצה המלחמה. במלחמת יום הכיפורים, השתתף גרי בקרבות הבלימה והפריצה ברמת הגולן. הוא השתתף בקרבות נגד חיילי הקומנדו של הסורים במחנה נפח וכן בפריצה לסוריה וכיבוש תל-דהור. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) השתתף גרי בקרב השני לכיבוש החרמון. בראש צוות הסתער לכבוש מספר עמדות של הסורים ונפצע מרסיס רמון, למרות שנפצע, ארגן את אנשיו להתקפה שנייה ובהתקפה זו נהרג. במעשה זה גילה קור רוח וכושר מנהיגות שבזכותם צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחיפה. השאיר אחריו הורים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.