גורן, אפרא

אפרא (אפרוני), בן אהובה וזכריה, מניצולי השואה, נולד ביום י"ג בתמוז תשי"ב (6.7.1952) בקיבוץ העוגן. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון "רמות חפר" בקיבוץ מעברות. אפרא היה תלמיד חרוץ ושקדן, ואהוב על מוריו ועל חבריו. מורהו מעיד עליו, שהייתה בו כנות ורגישות מיוחדת לכל הסובב אותו, והיה ער לכל מעשה קיפוח ואי-צדק. במוסד החינוכי ערך את עלון בית-הספר – "על הגבעה". הוא הצטיין במקצוע האלקטרוניקה. ובעבודתו בחשמלייה שבקיבוץ זכה לתשבחות ולהערכה על דייקנותו, על אחריותו ועל מסירותו לעבודה. כן זכה בתשבחות רבות על עבודת-הגמר שלו בנושא "מודד זמנים קצרים" ועל בניית מכשיר הדגמה, והוענק לו פרס "גור אריה" מטעם האגף לחינוך התיישבותי במשרד החינוך והתרבות. מדריכו ציין שהייתה זו העבודה הטובה ביותר שנעשתה עד אז בתחום האלקטרוניקה במוסד, הן מבחינת התוצאה והן מבחינת אופן הביצוע, ואפשר לחושבה כעבודה חלוצית. אפרא היה חבר בתנועת "השומר הצעיר" והשתתף במועצת התנועה ובוועידתה בירושלים. היו לו תחביבים הרבה: הוא עסק בצילום ובפיתוח במעבדה שבמוסד החינוכי, ובאוספו נשארו שקופיות רבות ותצלומים, וכמו-כן הקדיש מזמנו הפנוי לאיסוף בולים. מטבעו היה דייקן וסבלני, והקפיד לדקדק בכל פרט ופרט בתחומים שהתעניין בהם. סקרן היה ונבון ובוחן כל דבר במחשבה מעמיקה. ביטחונו העצמי היה רב, ובכוח רצונו, בשקידתו וביכולת התמדתו, ביקש להגיע לשלמות בכל עשייה שנטל על עצמו. כל מיודעיו הכירוהו כבעל אופי חזק, נאמן ובלתי מתפשר בכל קשור לנטיותיו, לדעותיו ולהחלטותיו. אפרא היה פעיל בחיי החברה של קבוצתו, היה חביב ואהוב על חבריו, שרחשו לו אמון רב, העריכוהו וכיבדוהו. הם ראו בו איש אמת ומצפון, רגיש לצדק, וכואב את עלבון הזולת ונלחם באומץ וביושר למען עניין שנראה לו צודק. הייתה בו שמחת חיים, עליזות וחוש הומור. הוא אהב להתלוצץ ולהתבדח ורוחו הייתה טובה עליו תמיד. בשקט הנפשי שלו, בשלוותו, באהבת הפשטות שלו ובשמחתו בחלקו השרה אווירה טובה על סביבותיו. הוא היה בן אוהב ונאמן להוריו ורחש להם כבוד והערכה. אפרא גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות התותחנות (והיה בו חניך מצטיין) ובקורס למפקדי טנקים. הוא היה סמל מחלקה אחראי ומסור לתפקידו ודאג לחייליו. על חלקו בפעילות המבצעית של יחידתו הוענק לו "אות השירות המבצעי". הוא מיעט לבקר בביתו ובחופשותיו המעטות עבד בחשמליית הקיבוץ. בתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו ובמכתבים שכתב הביתה לא הרבה לספר על הקורות אותו בצבא ועל האימונים המפרכים, כדי להרחיק דאגה מלבם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית ברמת הגולן. אור ליום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), ב"ליל הבזוקות", במשלט 105 לא הרחק מבוקעתה, נפל אפרא בקרב. חברו מספר, ששלושה ימים ושלושה לילות לחם בלא שינה ובלא מזון, בחיפוש אחר מקורות האש של האויב, עד אשר נפגע באש האויב ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ העוגן. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל. הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה דברים על דמותו, דברי זיכרונות, דברי שיר, מכתבים ותצלומים.