גורי, אהוד (“דודו”)

בן יצחק וצביה. נולד ביום כ"ח באדר תשי"א (6.3.1951) ברחובות. למד בבית הספר היסודי על שם סמילנסקי ובבית הספר התיכון המאוחד – שניהם ברחובות. את לימודיו התיכוניים גמר בציונים גבוהים ועל-סמך ציוניו התקבל על נקלה לאוניברסיטה בתל-אביב. הוא הצטיין במקצועות הריאליים, אהב מתמטיקה ופיסיקה והתכונן להשתלם באסטרונומיה. אהוד גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1969 והתנדב לשרת בחיל-האויר. תוך כדי שירות הגיע לדרגת סגן. הוא היה איש חברה, ישר ומוסרי ביותר ומסור בכל לבו לכל משימה שהוטלה עליו. אהוד עמד לסיים את שירותו הצבאי הסדיר בשנת 1972, אך אור ליום כ"ב באדר תשל"ב (8.3.1972), נפל בעת מילוי תפקידו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות. מפקד היחידה שלו כתב עליו אחרי שנפל: "כשנה שירת ביחידתנו והיה תחת פיקודי – תחילה כמפקד פלוגה ולאחר-מכן כשליש במפקדת היחידה. תמיד התאמץ להעלות את מורל חייליו ומילא את תפקידו תוך כדי שירות מבצעי בקו התעלה במסירות ובאחריות רבה. – את קורס השלישים סיים בהצטיינות. אל הקורס הסכים ללכת למרות שהתניתי זאת בהתחייבות להארכת שירותו. בתפקידו כשליש באו לידי ביטוי כשרונותיו הרבים. – – – פעמו בו רגש האחריות והאיכפתיות וכן זיקתו העמוקה ליחידה ולמשימותיה. – – – בתפקידו כשליש התבטאה מחשבתו הבהירה וכושר מחשבה בהיקף ובעמקות על צורכי השעה וגם על תכנון העתיד". והמפקד מסיים את דבריו: "הלך מאתנו קצין נבון, אהוב ורגיש – – – ואנחנו חסרים אותו". אחת החיילות שעבדו אתו (והוא היה המפקד שלה) כתבה: "לא זמן רב עבדנו יחד אבל פרק זמן זה שעשינו יחד הספיק כדי ללמדנו רבות עליו. היה זה אוסף של רגעים שהטביעו את חותמם עלינו. הייתה בגורי התמדה, התייחסות רצינית לכל מעשה, רצון להפיק את המכסימום – וכל זה מלווה בביקורת עצמית תמידית. גורי ידע לשלב יחד את היותו מפקד עם היותו חבר. הוא לא האריך לשמור טינה או לחשב חשבונות. תמיד עשה הכל כדי להחזיר את המצב לתקנו – במלה טובה, בחיוך או סתם בחיבוק של חיבה. מדי פעם נתפסנו לריב אך אצלו היה זה ריב לשעה בלבד ומיד לאחר-מכן כאילו לא היה. לגורי לא היו גבולות למסירותו, לנכונותו לתת הכל, ולכנותו ולטוב-לבו. שלם היה עם עצמו".