גורה, דויד-שמואל (“דויד’לה”)

בן שמעון ולאה. נולד ביום ה' בכסלו תש"ח (18.11.1947) במילנו שבאיטליה, במחנה פליטים שבאיזור הים האדריאטי. הוריו, ניצולי השואה, שאפו לבוא לארץ, ולכן חצו את אירופה ועברו ברגל את הרי האלפים בדרך לאיטליה. בן אחד-עשרה חודשים היה דויד בבואו לארץ באוקטובר 1948 בספינת המעפילים הראשונה שבאה באופן לגלי לחופיה בהניפה דגל הלאום. אחרי שהמשפחה שהתה מספר חודשים בבית עולים בחדרה היא עקרה לנתניה והתגוררה בצריף. כעבור שנה עברה המשפחה למעונה הקבוע בנתניה. דויד גדל והתחנך בשכונת "עמידר" ולמד בבית הספר היסודי על שם אוסישקין. אחרי שסיים את לימודיו שם בהצלחה בסקר ובקבלת סטיפנדיה המשיך את לימודיו העל יסודיים בבית הספר התיכון המקצועי "אורט" במגמת האלקטרוניקה. דויד התעניין בספורט ועסק בכל הענפים; גם השתתף בארבע צעדות וקיבל מדליות וגם תעודות על השתתפותו. עוד לפני גיוסו, כגדנ"עי, השתתף במסעות רבים וכן שהה במחנות אימונים וזכה בפרס הראשון בתחרות קליעה למטרה בג'ליל בשנת 1964. זה היה בזמן לימודיו בבית הספר "אורט". מלבד זה השתתף בהרבה טיולים ומסעות ברחבי הארץ והכיר אותה לארכה ולרחבה. דויד היה קרוב לספר, התעניין בתיאטרון בקולנוע ובאמנות ותמיד היה מצוי אצל בעיות שעל סדר היום. אהבת המולדת פעמה בלבו. התגייס לנח"ל כחבר ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי בינואר 1966. עבר את הטירונות עם גרעין "השומר הצעיר" ולאחר מכן הצטרף לגרעין נח"ל של התנועה בקיבוץ יד חנה. בזמן שירותו בנח"ל נרשם למכון הבריטי להשכלה והתכונן בשעות הפנאי לקראת בחינות הבגרות. לאחרונה פרש מחברותו בברית הנוער הקומוניסטי והחזיר את פנקס החבר. למרות שסבל בזמנו מזעזוע מוח וממיחושי ראש חזקים (כולל פציעתו בראש) ביקש העברה ליחידה קרבית. הוא הוצב בחטיבת "גולני" כחייל קרבי מן השורה ושירת בה עד יום נפלו ביום ב' בניסן תשכ"ח (31.3.1968) – והוא עודנו בשירות החובה שלו; זה היה ברמת הגולן בשעת מארב כתוצאה מהיתקלות בחוליית חבלנים של האויב. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה.