חגי, בן מרים ובנימין, נולד בעפולה ביום כ"ז בניסן תש"י (14.4.1950) והוא אחיו הבכור של תאומו אהוד. בילדותם גדלו התאומים בשדמות-דבורה, ובשנת 1955 עברה המשפחה דרומה, לכפר מרדכי. יחד עם אחיו אהוד למד חגי בבית-הספר היסודי "גדרות". משסיים את לימודיו היסודיים, לא רצה להמשיך ללמוד. לעומת אהוד, אוהב-הספר, היה חגי איש המעשה, ומגיל צעיר התפתחה בו אהבה לגידול דבורים הוא התמסר לחלוטין לענף המכוורת. אביו קנה לו משק בכפר, סמוך למשק ההורים, ושם בילה את זמנו מבוקר עד לילה. מעולם לא חש בחסרון הלימודים העיוניים. עבודתו מילאה את כל מאווייו. סיפר עליו חברו דוד: "את חגי פגשתי לראשונה בחנות לציוד מכוורת בתל-אביב. הוא היה, כרגיל, בבגדי עבודה. גבוה, ידיים גדולות ומחוספסות וכל כולו אומר 'עבודה'. נסעתי אתו ועם אביו עד גדרה והשיחה התגלגלה, כמובן, על ענייני דבורים. חגי גילה בקיאות ברזי המקצוע, מן הדברים הפשוטים ועד לדברים היותר מסובכים, כמו גידול מלכות-דבורים. העבודה והמשק היו בראש מחשבותיו. היו לו תוכניות להגדיל את המכוורת ולהגיע לענף רציני בממדיו. הייתה לי תמיד ההרגשה, שהאתגר המקצועי והכמותי היה מטרתו, ולאו דווקא הרווח הכספי. הוא שאף לעשות הכל לבדו. כל פריט במכוורת היה מצוחצח ומבריק. הניקיון והסדר, שהם כה חשובים לגידול דבורים, היו טבועים בדמו. כאשר קנה לו אביו משק, אמרנו לו: נו, אם יש משק, צריך גם אישה. תשובתו הייתה: עד שאין 300 כוורות – אין על מה לדבר". וסיפר ישראל ויס: "לפני כשבע שנים בא אלי בחור צעיר ושקט, והביע את רצונו לעבוד אתי במכוורת, כדי להשתלם בענף. בתחילה הסתייגתי מההצעה, שמא הנער יהיה עלי רק לטורח. אבל לבסוף נעתרתי להפצרותיו, והחלטתי זאת הייתה נבונה באמת. מצאתי אצל חגי עזרה חשובה בעבודתי. חגי היה אחד מאותם מעטים ומיוחדים, שענף המכוורת היה אהוב עליהם כבר מגיל צעיר, אלה מגיעים בדרך כלל להישגים בגידול דבורים. במשך הזמן חשתי לעתים, שאני לומד ממנו. היו לו עצות חדשניות בקשר לשיטות עבודה, שבהן אני משתמש עד היום". חגי גויס לצה"ל במחצית מאי 1968 והוצב לחיל השריון. חצי שנה אחרי-כן גויס תאומו אהוד. אהוד, בעל האינטליגנציה הגבוהה, לא ניחן בחוסן-גוף כדרוש לשירות ביחידה קרבית, אך בשביל חגי היה זה תפקיד אידיאלי. במהלך שירותו השתלם בקורס נהגי טנק ובקורס למקצועות טנק, והשתתף במלחמת ההתשה, באזורי הקרבות המסוכנים ביותר. סיפר עליו חברו ליחידה, דוד: "היכרתי את חגי לראשונה בפלוגה 'ל' המהוללה. בתוך הפלוגה הפראית הזאת (אם כי מצטיינת), הצטנע חגי בשקט שלו, טיפוס של 'אנטי-ברדקיסט'. לשביעות רצוני הגדולה צורף חגי לצוות שלי וההיכרות ביננו, בתנאי השדה הקשים, העמיקה מאוד. בתחילה היה שקט מאוד ולא הרבה לפצות את פיו. לאחר כחודש נכנס להילוך גבוה והתחיל להרביץ בדיחות וסיפורים ועלה לדרגת בדחן פלוגתי. כששאלתיו הכיצד? היהפוך כושי עורו?, סיפר לי על תלאותיו הקודמות אצל צוותים, שרמתם החברתית דיכאה בו כל חלקה שמחה. הוא היה מדבר בגעגועים על הדבורים ועל המשק שלו, והיו לו בדיחות "דבורים", כפי שקראנו להן, מיוחדות במינן. את אהוד כינה 'האינטליגנט של המשפחה', היה מביא לנו דבש מהכוורת ועוזר בתיקון מכוניות. חגי היה מומחה למכוניות. היה עושה נפלאות מגרוטאות ישנות והופך אותן למכוניות נהדרות. אנחנו קראנו להן 'האניות של חגי' ". בתעודת השחרור שלו נרשמו המלים הבאות: "חייל מצוין, יעיל מאוד במסגרת מילוי תפקידו בצבא". במחצית מאי 1971, שוחרר חגי משירות החובה וחזר למשק ולדבורים שלו. היה עובד יומם ולילה והגיע להישגים נכבדים מאוד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא עמוס, האח הבכור, ליחידת השריון שלו ברמת-הגולן. עדה, האחות, הייתה אז חיילת בשירות חובה בחיל האוויר. אהוד התייצב כמפקד טנק בגזרה הדרומית. וחגי שימש נהג טנק, אף הוא בחזית הדרומית. בעשרים ואחד באוקטובר עדיין לחם חגי בקרבות שריון באזור "החווה הסינית". בסופו של יום זה, לאחר שהצליח להעביר לנקודת איסוף הנפגעים את מפקדו הפצוע, רוני גלבוע, נודע לחגי כי תאומו אהוד נפגע. בקרב כמעט אבוד, הצליחו אהוד וחבריו לבלום את התקפת המצרים. אהוד נפל ואחרי-כן הוענק לו "עיטור המופת" על מעשה גבורתו. כאשר נודע בגדוד שאחד האחים נפל, הועבר חגי לפלוגת המפקדה שבעורף. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), כחמש דקות לפני שהפסקת-האש הראשונה הייתה צריכה להיכנס לתוקפה בשעה שבע בערב, החלו המצרים להפגיז קשות את הגשרים. טיל ששוגר לעבר הגשרים פגע באנשי הפלוגה. עשרה מהם נפלו, וביניהם גם חגי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו אם, אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "חגי היה חייל מצוין וחבר למופת. הוא היה אהוב על הכל". לזכרו נכתבה רשימה בעלון שהוציאה לאור המועצה האזורית של גדרות לזכר נופליה. כמו-כן פורסמה בעיתון רשימה על התאומים. חנן שדמי כתב שיר לזכרם ובשניים מבתיו נאמר: חגי ואהוד, תאומים./ שניים יצאו הם מבטן, אחים./ אח בעקב אחיהו./ לי הוא, חגי – קראתהו אמו,/ואודי משנהו אף לי הוא./ שניים יצאו הם מבטן,/חגי ואהוד, תאומים.// שניים יצאו הם לדרך, אחים./ אח בכתף אחיהו./ לי הוא חגי – זעקה מלחמה,/ואודי משנהו – אף לי הוא./ שניים יצאו הם לדרך, חגי ואהוד, תאומים.
