גו’רג’י, משה (‘מושיקו’)

בן פנחס ועליזה. נולד ביום י"ט בחשון תשי"ח (13.11.1957) בתל- אביב. התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי 'אהל' שבתל-אביב והמשיך ללמוד זמן-מה בבית-הספר התיכון-מקצועי 'שבח'. מושיקו היה תלמיד טוב וחרוץ, אהוב על מוריו ועל חבריו לספסל- הלימודים. הקו הבולט באופיו היו הצחוק וההומור. הוא שפע בדיחות, ולא פעם ידע להציל מסיבה גוססת ולהחזירה לחיים בעזרת סיפורים ובדיחות. מספר חברו שלמה טאובי: "חבריו ושכניו אהבו אותו בגלל התנהגותו הטובה… תמיד היה הראשון שהיה מנסה לעזור להם בכל מיני דברים. משה אהב את החיים, וכשהיה מבלה עם חבריו תמיד היה אוהב לספר להם בדיחות מצחיקות, כדי שהחבר'ה ייהנו מהבילוי, ולכן אהבנו לבלות במחיצתו". משה היה קשור מאוד לחבריו וכאשר קרה משהו לאחד מהם, נהג לבקרו בבית-החולים ולהעלות בת-צחוק על שפתי החולה. מושיקו גילם בהתנהגותו כלפי הוריו את מצוות 'כיבוד אב ואם' ועזר להם ככל-יכולתו. כאשר הפסיק ללמוד התחיל לעבוד במלטשת-יהלומים ואת משכורתו נתן להוריו כדי להקל על מצבם. בעבודה נקלט מהר מאוד והיה עובד נאמן, מסור וישר. מספר חברו לעבודה גדעון רחמנוב: "כולנו אהבנו אותו ועשינו הכול כדי לעזור לו להיקלט במקצוע החדש. הוא עשה הכל כדי ללמוד את העבודה מהר ככל-האפשר וכדי שיוכל לעזור לקיום משפחתו". מושיקו הרבה לטייל ברחבי-הארץ עם אחיו הבכור יהודה ועם גיסתו, והיה קשור מאוד למשפחה. כן עסק בספורט, היה חבר במועדון הטכני שבשכונת התקוה והיה אוהד 'שרוף' של קבוצת 'בני-יהודה'. משה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1975, ולמרות שהיה חבר גרעין 'נגבה' הוצב לחיל- השריון. לאחר הטירונות עבר קורס-טבחים והוסמך כעוזר-טבח. מפקדיו היו שבעי-רצון מהתנהגותו ומעבודתו וחבריו בצבא נהנו מסיפוריו ומבדיחותיו. ביום כ"ז בתמוז תשל"ו (25.7.1976) נפל משה בעת שירותו. הובא למנוחת-עולמים בבית- העלמין הצבאי שבחולון. השאיר אחריו הורים וארבעה אחים.