גורביץ’, שמואל (שמוליק, מוליק)
בן מינה ומאיר, מניצולי השואה. נולד ביום כ"ט בסיוון תש"ח (6.7.1948) בדאוגבפילס שבברית-המועצות ועלה ארצה עם אישתו ובתו בשנת 1977. הוא סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים בלטביה בהצטיינות. כילד היה שובב ואנרגטי, סקרן, חברותי ואהוד מאוד על חבריו. הוא היה חבר בתנועות נוער שונות בבריה"מ, ואהב מאוד לטייל ברגל, לגלות נופים ומקומות חדשים. כשהיה בן עשר התייתם מאביו ונותר עם אמו ואחותו. שמואל סיים לימודי תואר שני במתימטיקה באוניברסיטה של לטביה. בשנה השלישית ללימודיו נשא לאישה את מרים, אותה הכיר באוניברסיטה. בשנת 1971 נולדה בתם הבכורה אמי, והוא התחיל לעבוד כמורה למתימטיקה. בשנת 1977 עלה עם משפחתו לארץ, והם השתקעו בקרית ים, בקרבת מקום לאמו ולאחותו קלרה, שעלו ארצה זה מכבר. עם הגעתו, השתלם במקצוע המחשבים בקורס הסבה לאקדמאים במסגרת לימודי החוץ של הטכניון, ולאחר-מכן התחיל לעבוד בחברת 'אלביט'. שמואל עשה חיל בעבודתו, וכמתכנת בכיר של מערכות ליצוא נשלח מדי פעם לחו"ל. שליחותו האחרונה היתה לפרו, שם עשה כשנה ביחד עם משפחתו. כשחזר, קיבל מכתב הערכה אישי מנשיא החברה, המציין את שביעות רצונו של הלקוח מפעילותו באתר. כבילדותו, כך גם במקום עבודתו, היה שמוליק מקובל מאוד על חבריו. כותב חברו לעבודה, צבי הרמן: "היית מקובל על כולם בזכות חביבותך, מאור פניך והחמימות שפיזרת ביד רחבה. כל מי ששהה במחיצתך ידע שלעולם לא תאכזב. כל עבודה, קטנה כגדולה, עמסת על כתפיך הרחבות ונשאת אותה במסירות, בחריצות ובכוח רצון עז עד לסיומה המוצלח". ומוסיף זאב שפירא, גם הוא מ'אלביט': "איני מכיר מישהו שלא חיבב אותו, לא נהנה לשוחח עימו או להימצא בחברתו. שמוליק ידע להאציל מחיבתו לכל אחד". בשנת 1983 נולדה בתו הצעירה חנה, והוא הספיק לחזור מעבודתו בחו"ל כדי להיות לצד רעייתו במועד הלידה. שמואל היה מסור מאוד למשפחתו. הוא האמין שיש להיות קודם לכול 'בן-אדם', אך יחד עם זאת יש ללמוד, להתפתח ולהתקדם בחיים, והוא העביר ערכים אלה לבנותיו. הוא גויס לצה"ל בחודש פברואר 1979, לשירות מקוצר של שישה חודשים, ולאחר-מכן נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל ביחידת חיל הנדסה. בחודש אוגוסט 1989 נקרא לשירות מילואים ברמת הגולן. ביום כ"ה באב תשמ"ט (26.8.1989) הוא נפל בעת שירותו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום בקריית ים. השאיר אחריו אשה, שתי בנות, אם ואחות.
