גורביץ, ברוך

בן מאלה ויצחק-מנדל. נולד בשנת תרע"ד (1914) בוילייקה שליד וילנה, בן-יחיד להוריו. בגיל חמש נתייתם מאמו וגודל על ידי אביו. בתחילה למד בבית ספר "תרבות" שבעיירתו ואחר-כך המשיך לימודיו בגימנסיה הממשלתית בוילייקה ובאוניברסיטה הפולנית בווילנה. היה נער שקט, שקוע תמיד בקריאת ספרים ומגלה עניין רב ברעיון הציוני ובארץ-ישראל. בשנת תרצ"ו עלה לאחר מאמצים מרובים לארץ, נכנס ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ומצא את מחייתו בעבודות קשות שלא היה רגיל בהן. היה גאה ביבלות שצמחו על ידיו ושמח כי שלומו "טוב יותר מאשר באוניברסיטה הפולנית". בפרוץ מאורעות הדמים היה מראשוני המתנדבים לנוטרות ועמד באומץ לב על משמרתו. כשהזהירוהו מפני סכנה נהג לענות: "מי יגן על אנשי הנקודה ובוניה? – רק לאבא אל תכתבו!" הוא נודע בקרב כל מי שהכירוהו כצעיר עליז, מלא אופטימיות ואמונה. אחת ממשאות נפשו היתה להעלות לארץ את משפחתו. בג' באלול תרצ"ו (21.8.1936), בהיותו במשמרת, חש ברוך להגן על מכונית פועלי משק "האוצר" שהותקפה מן המארב ונהרג בהתנקשות עם שלושה נוטרים נוספים. הוא הוטמן בקבר-אחים בבית הקברות הישן בתל-אביב. הניח אב בפולין. זכרו הונצח בספרים "מאורעות תרצ"ו;" ב"דם ואש מאורעות תרצ"ו-תרצ"ז", ובחוברת לציון חללי כפר סבא והסביבה.