גורביץ, אריה (לובקה)

בן ליבה ויצחק, נולד ביום ג' באב תרע"ח (12.7.1918) בעיר וילנה, פולין. בילדותו מתה עליו אמו והוא התחנך בבית סבו. בנעוריו התבלטו כשרונותיו במוסיקה ובשירה ועל אף התנגדות קרוביו האדוקים החל ללמוד בקונסרבטוריון בווילנה וסיים את חוק לימודיו בהצלחה. בשנת 1939 עבר לברית-המועצות ונתקבל כזמר באופרה בוורושילובגרד. בשנת 1941 גויס ונשלח לבית-ספר לתותחנים. כקצין ביחידת תותחים נגד טנקים השתתף בקרבות רבים נגד הנאצים ונפגע שש פעמים. בצבא מצא את אחיו – והוא מפקד גדוד תותחנים. באחד הקרבות נפגע אחיו ומת בידיו של אריה, שביקש להעבירו לתחנת "העזרה הראשונה". יהודי גאה היה. פעם, כאשר קצין רוסי העליב את היהודים בשעת משתה, שלף אריה את אקדחו, ירה בו והרגו. הוא הועמד בפני בית-דין צבאי ונדון למוות, קיבל חנינה ונשלח שוב לחזית. לאחר שנפצע פעם נוספת הועבר לשירות בבולשת הצבאית בדנציג, שנכבשה על-ידי הצבא הסובייטי. בשנת 1945 יצא בדרך הנדודים של העלייה "הבלתי-לגלית". עבר לאיטליה ומשם עלה ארצה באוניית-המעפילים "פדה". אריה הגיע לארץ בשנת 1946 וחלם על חידוש עבודתו האמנותית. בינתיים עבד במאפיית גיסו בחיפה ולמד עברית בשקידה. כשרונותיו נודעו ברבים, והוא הוזמן להופיע בקונצרטים. עם פרוץ מלחמת-העצמאות התנדב לשירות על אף היותו נכה, מתוך הכרה שעליו לעשות כל אשר ביכולתו למען הגנת המולדת. אריה שירת ביחידת תותחנים והשתתף במבצע "ברוש" לחיסול ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן. ביום ט' בתמוז תש"ח (16.7.1948) כאשר היה עם סוללת התותחים שלו בחורשת ווזיה בקרבת מחניים, פגע בו פגז אויב והרגו. רגעים מספר קודם-לכן עוד נתן בשיר קולו. אריה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה ב-17.7.1948. השאיר אחריו אישה וילד בן שנתיים.