גוס, יצחק (איז’ו)
בן אסתר ושמואל, נולד ביום כ"ז בסיוון תשי"ב (20.6.1952) בתל-אביב. הוריו, ניצולי השואה, עלו לארץ בשנת 1949. יצחק למד בבית-הספר היסודי "תל-נורדאו", ובבית-הספר התיכון עירוני ה'. הוא התבלט כנער עליז, נבון וחברותי. את זמנו הפנוי בילה יצחק בתחרויות ספורט, בטיולים ועל שפת-הים. עם חבריו בכיתה, שאיתם התיידד, שמר על קשרי רעות עד יומו האחרון. בשנת 1970 התגייס יצחק לצה"ל, ושירת במשטרה הצבאית. מתחילת שירותו הצטיין יצחק כחייל אחראי, מהימן ומסור. הוא טיפח יחסי ידידות עם חבריו ביחידה, וזכה לחיבה ולהערכה מצד מפקדיו. אחרי שהשתלם בקורסים אחדים הוא התקדם, עלה לדרגת רב"ט והחל לפעול כחוקר פלילי במצ"ח. יצחק הצטיין גם במצ"ח, ועלה לדרגות סמל וסמ"ר. במלחמת יום-הכיפורים הוא שירת בחזית הדרומית. לדברי הממונים עליו, שימש יצחק מופת בכושרו הארגוני, במסירותו ובדאגתו לזולת. כשסיים את שירותו הצבאי, הוא ביקש להתקבל ללימודים באוניברסיטה. הוריו יעצו לו לצאת ללימודים בחוץ-לארץ, ואף שתמיד שמע בקול הוריו, סירב יצחק לקבל עצתם. "כאן מקומי, וכאן אלמד", אמר להם. באותו זמן יעצו לו מפקדיו במצ"ח להמשיך ולשרת בצבא הקבע. הוא נענה להם וחתם על שנת שירות נוספת בקבע. כשהשתחרר מצה"ל בשנת 1974, נתקבל יצחק לעבודה ב"המשביר המרכזי". גם בעבודתו האזרחית זכה להערכה, בגין כישוריו, מסירותו ונאמנותו. הוטלו עליו תפקידים אחראיים, וכדי לקדמו שלחו אותו הממונים עליו לקורס דו-שנתי למנהל עסקים. הוא סיים בהצלחה את הקורס והמשיך לעבוד, כשהוא מעורה בחיים החברתיים של עובדי "המשביר המרכזי". לא אחת שימש יצחק משענת לחבר בעת מצוקה. הוא הושיט עזרה לזקוקים לה, עודד אותם ברוח טובה, בעדינות, בתבונה, לבל יפגע בכבודם. כשהחלה מלחמת שלום הגליל נקרא יצחק לשירות מילואים. הוא היה בין מקימי הממשל הצבאי בצור. פעמיים הוא נקרא לשירות מילואים בלבנון, ובשירותו מילא תפקידים אחראיים ומסוכנים, ותמיד ברוח טובה, בהתלהבות. ביום כ"ה בחשוון תשמ"ג (11.11.1982) בהתפוצצות מיכל גז בבניין הממשל הצבאי בצור, קרס הבניין תחתיו וקבר עשרות הרוגים ופצועים. בין ההרוגים נמצאה גופתו של יצחק. במכתב, ששלח מפקד יחידתו להוריו, נאמר: "איז'ו שירת במצ"ח מתחילת דרכו בצה"ל, והתבלט מתחילת השירות כבחור פיקח, אחראי, מהימן ומסור. חריצות, התלהבות, מסירות ויוזמה הם חלק בלתי נפרד מדמותו. הוא ידע לטפח יחסי רעות ולזכות באהבה והערכה רבה מצד מפקדיו וחבריו לעבודה. בת-צחוק לא משה מפניו. בשירות המילואים, כבשירות הסדיר, נאות תמיד לכל קריאה והיה מוכן לבצע כל משימה שהוטלה עליו במסירות וביעילות. במלחמת שלום הגליל היה בין הראשונים שגויסו וסייע בארגון הבסיס בצור ובהקמתו". יצחק הובא למנוחות בבית-הקברות הצבאי בקריית שאול בתל-אביב. הוא השאיר אחריו הורים ואח. לאחר מותו הועלה יצחק לדרגת רס"ר. בן 30 שנים הוא היה במותו
