fbpx
גונן, אורון

גונן, אורון


בן איריס ומיכאל. נולד ביום כ"ד באדר א' תשל"ו (25.2.1976) ברמת השרון. אורון היה ילד מיוחד במינו, שכבר מינקות התעניין במופלא ובשונה. את לימודיו החל בכיתה א' בבית-הספר "הדר" ברמת השרון, לאחר מכן יצאה המשפחה לשליחות בחו"ל ובמשך ארבע שנים למד אורון בבית-ספר אמריקאי והתאקלם במהירות. לאחר שלושה חודשי הסתגלות לשפה החדשה, החל לדבר אנגלית כאמריקאי מלידה ומאז לא הרפה משפה זו. בכושרו המעולה לבצע חיקויים הצליח לבלבל אף את מוריו האמריקאים ולגרום להם להאמין שמוצאו מאחת ממדינות ארצות הברית ורק על איזו מהן, ניטש ויכוח. אורון חשב באנגלית, העשיר ללא הפסק את אוצר המילים והידע שלו בשפה והעדיפה על העברית גם בקריאה וגם בדיבור. כששבה המשפחה ארצה חזר אורון ללמוד בבית-ספר "הדר" והמשיך לחטיבת הביניים "קלמן" ברמת השרון. בבית-הספר התיכון למד במקיף "השרון" ע"ש רוטברג בעיר, במגמת אלקטרוניקה. אורון שאף לשליטה מוחלטת ומושלמת בכל הנושאים אשר נצבו בראש מעייניו. תעודות בית-הספר שקיבל שיקפו בבהירות תכונה זו: היה משקיע ומצליח במקצועות אותם העדיף, והזניח את היתר. הפוטנציאל הגלום בו זוהה על ידי מוריו, ובכל אסיפת הורים חזר על עצמו הפזמון: "אורון יכול ומסוגל, רק לא משקיע מספיק…". סקרנותו ורגישותו הפכו את הוויות היום-יום לזניחות עבורו ופינו מקומן לחקירות מעמיקות בתחומים אליהם נמשך, וביניהם, עצמים מעופפים ומסתובבים. בצעירותו, ביקש לגלות את סודותיהם של ממטרות ומאווררים; מאוחר יותר חקר מערכות כוכבים, גלקסיות רחוקות וכוכבי שביט, עד רמת האטום הבודד. סרטים וסדרות טלוויזיה בנושא החלל ומדע בדיוני, כמו "תיקים באפילה", "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים", קנו בנפשו מקום של כבוד, נלמדו ושוננו על כל מרכיביהם: המלל, המוסיקה והדקויות של המסרים הגלויים והסמויים. ייתכן שבשל הדמיון למרחבי החלל ולדממה שבהם, אהב את הים ואת השחייה בו. אורון היה איש הצדק המוחלט. כילד קטן, ביקש למצוא היגיון בכל הנחיה, מצווה או סירוב. בבית-הספר מעולם לא קיבל כמובן מאליו את בקשות המורים, אם בנושאי הלימוד ואם בנושאים משמעתיים. ויכוחים וחילוקי דעות עם מורים, חברים ואף עם הורי החברים, לא ננטשו עד אשר יושבו – רצוי שלשביעות רצונו – וכל נימוקיו הועלו והובהרו. אורון תואר כאדם מאושר וחייכן, תאב חיים, נאיבי במידה מסוימת. בהיותו אופטימיסט מושבע ובעזרת חוש ההומור המפותח שלו, ידע להוציא את הטוב מכל דבר. כאשר שבה אדם את לבו היה זוכה לכל תשומת הלב והנדיבות מצדו של אורון. הוא היה אדם יסודי ובעל עקרונות, שגופו נקי ללא רבב וחדרו מקדש של סדר וניקיון. אורון היה מחובר בכל נימי נפשו למוסיקה, שצליליה בקעו מחדרו בקביעות. היתה לו שמיעה אבסולוטית שאובחנה עוד כשהיה ילד, כשקלט שיר חדש ומורכב וחזר עליו מיד בצורה מושלמת ומדויקת. את כשרונו המוסיקלי השופע ביטא כשהתיישב ליד האורגן החשמלי. כשנאות ללמוד לנגן, ולאחר שמצא את המורה שהתאים לו ביותר, הגיע לרמה גבוהה ולביצועים שהדהימו וריגשו את שומעיו. בנגינתו, כמו גם בכישוריו האחרים, הפגין מקוריות ועוצמה; הוא לא הסתפק בביצוע הלחן שניגן, אלא הוסיף עיבודים ופרשנויות משל עצמו. תחום נוסף שהפך לחלק בלתי נפרד מחייו של אורון היה המחשב. הוא הקדיש לנושא לילות כימים, ולעתים קרובות נרדם אל מול המסך. כדרכו, התעמק בכל מרכיביו של המחשב, חומרה ותוכנה, דרש ודאג לסטנדרטים גבוהים והגיע לרמת ידע גבוהה ביותר. למד באופן עצמאי מספר שפות תכנות וכתב מספר לא מבוטל של שורות קוד. אורון ראה את עתידו בתחום המחשבים ותכנן ללמוד זאת בעתיד, אם כי שקל, בנוסף, גם מקצועות כאסטרופיסיקה. במחצית חודש אוגוסט 1994 התגייס אורון לצה"ל. כמיועד לשרת בתחום מקצועי של אלקטרוניקה ומחשבים, גויס במחזור כלל-צה"לי, אך בהחלטה פתאומית ביקש להתנדב ליחידה קרבית ולשרת בחיל השריון, באומרו: "אני רוצה לקבל מהצבא מה שצבא יכול לתת לאדם. במחשבים אני יכול לעסוק לאחר שחרורי". אורון הוצב כלוחם בגדוד של חטיבת הנח"ל, על אף התראות רפואיות. "המחייך" – כך קראו לו במחלקה, כיוון שפניו האירו תמיד, גם במצבי הלחץ ובתנאים הגרועים ביותר. אך ככל שעלה מניין הקילומטרים אותם גמא במסעות ובריצות, החמיר מצב בריאותו ואורון הועבר לתפקיד סמב"ץ. תפקיד זה העשירו בתחומים של קבלת אחריות וזווית ראייה רחבה יותר. בשל הורדה נוספת בפרופיל הרפואי הועבר לחיל האוויר ושימש כמש"ק אבטחה בבסיס קטן. אורון פרח בתפקיד ושמח על חופש הפעולה היחסי שקיבל. בתפקיד זה באה לידי מימוש אהבת האדם שבו והוא הפך למושא הערצתם ואהבתם של פקודיו. לאחר מספר חודשי שירות, בשל בעיות רפואיות שנשנו, הועבר למטה בקריה. גם שם יצר קשר טוב עם הסובבים אותו והרחיב את אופקיו. אז גם גילה, בפגישה מקרית, את אהבת חייו, עטרה. הניצוץ שהבזיק בין שתי נפשות תאומות ודומות גרם לו אושר רב בשלושת חודשי חייו האחרונים. תחומי העניין המשותפים לשניהם הובילו לקשר קרוב ועמוק, ותוך פרק זמן קצר נתגבשה החלטתם להינשא. את תחושותיו ביטא אורון בכתב, כפי שנהג לעשות לעתים קרובות: "אני רואה את יופיך ושואל / למה אני … / אני מרגיש בחומך ותוהה / למה אני …". ועוד כתב: "עברה לי עכשיו מחשבה מעניינת, כשהתחלנו 'להיות חברים': לפעמים, כשמעונן, או לפנות ערב (במיוחד אם מעונן לפנות ערב) אני מקבל תחושה כזאת של בדידות. אבל התחושה נחמדה, אני אוהב אותה. אז חשבתי, מה יהיה עכשיו, כשיש לי חברה, התחושה הזו תיעלם…". ביום כ"ה בכסלו תשנ"ז (6.12.1996), נפל אורון בעת שירותו והוא כמעט בן עשרים ואחת. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, בתל אביב. הותיר הורים, אח – עידו ואחות – עופרי. במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "אורון, זכרונו לברכה, שירת כמש"ק תיאום הדרכה בחיל האוויר, ותואר על ידי מפקדיו כחייל פיקח ומלא מרץ, שבלט בסקרנותו, וגילה ידע רב בתחומים שונים. אורון היה אהוד ומקובל בקרב מפקדיו וחבריו כאחד." מפקד היחידה בה שירת אורון כתב למשפחה: "במהלך שלושת החודשים האחרונים, מאז הגיע ליחידה, מילא אורון שורת תפקידים ומטלות במרץ רב וללא דופי. מיד בהגיעו ליחידה התברר כי מדובר בחייל מיוחד, בעל רגישות יוצאת דופן לסובבים אותו, בעל שמחת חיים, צחוק מתגלגל ועיניים בורקות, שקשה לעמוד בפניהן. סקרנותו הרבה ומוחו החריף, לצד נועם הליכותיו וצניעותו, הפכוהו לאהוד ואהוב על חבריו ומפקדיו ביחידה." אביו של אורון בנה לזכרו אתר באינטרט שכתובתו: www.oron.013.net. האתר מכיל תמונות וצלילים המתארים את דמותו של אורון וכן קטעים מעזבונו. באתר כלולים גם מכתבי חברים ובני משפחה. חברו של אורון הספידו: "כמו אבן המותירה שובלי מים בהיזרקה אל האגם / כך הוא גם האדם בהיוולדו אל החיים / הוא משאיר אחריו שובלי חיים בכל מי שנגע / הוא מבטיח את קיומו הנצחי מצדו השני של העולם / בצד הנצחי שבנשמת האדם / כמו אותה אבן השוקעת למעמקיו של האגם / כך שקעת גם אתה אל בינות לגלי החיים / אך שובלי החיים שהותרת לעד יתקיימו / מכיוון שקיים אתה תמיד מצדנו השני, בתוכנו לעד." קטע ממכתב של חברתו: "אל תיקח ממני את רגישותך, את חוכמתך, את אהבתך, את הבדיחות ואת העצב, את הרגעים השקטים בסלון מול הטלוויזיה, את שיחות הטלפון לתוך הלילה, כששנינו מחופרים בשמיכות כדי לא להפריע לבני הבית… הרגעים הטובים, אפילו את המריבות – רק אל תיקח ממני אותך, כי מיום שנשמתך נעתקה לבי נקרע לגזרים".  

דילוג לתוכן