גול, צדוק

בן מזל ומשה, נולד ביום י"ב בכסלו תרפ"ה (9.12.1924) בעיירה קטנה במחוז טשקנט, ברית-המועצות. כשהיה בן שלוש החליטו הוריו להעפיל ארצה. המשפחה נדדה דרך אפגניסטן והודו ונתעכבה שנים בדרך. בנדודים אלה בנכר מת אביו, והוא נטה שכמו לעבודה מילדותו. בראשית 1936, חודשים מעטים אחרי בוא המשפחה לארץ, בהעפלה דרך סוריה, הוסערה נפשו מההתקפה הערבית על היישוב, והנער שהתבגר בנדודים ובתלאות החליט להקדיש את חייו למען ביטחון היהודים בארצם. אחרי סיום לימודיו בבית-ספר עממי למד מסגרות בבית-מלאכה והשתלם בבית-ספר ערב מקצועי, הצליח בעבודתו והגיע לדרגת מנהל- עבודה. בשנת 1943 ויתר על הסיכויים להתקדם מבחינה חומרית ("הבית הגדול קודם לביתנו הקטן", "עם הבטחת עתידה של אמא-מולדת יובטח עם עתידך" – אמר לאמו כששידלתו להישאר), והתגייס לשרת שלוש שנים בפלמ"ח. בפלמ"ח עבר קורסים למחנאות, נשקות וימאות ומ"כים. הוא נתמנה למפקד כיתה ולנשק של הפלוגה, והשתתף בפעולות המאבק (פיצוץ מסילות-הברזל, הורדת מעפילים וכו'). אחרי שחרורו מהפלמ"ח, בשנת 1946, חזר לעבודה אזרחית במקצועו. צדוק עבד כמסגר בחברת-החשמל, השתלם בשיעורי-ערב במתימטיקה ובשרטוט הנדסי, ובו- בזמן פעל כמאמן ומדריך בפלוגת ה"רזרבה" של הפלמ"ח, הקפיד על חינוך לשמירת הסודות, והשתתף בפעולות המאבק ב"ליל וינגייט" ועוד. בראשית מלחמת-העצמאות חזר לשירות מלא. השתתף בהגנת תל-אביב ובליווי שיירות לירושלים ואחר-כך שירת כנשק בגדוד של חטיבת פלמ"ח "הראל". עם החטיבה עלה לירושלים הנצורה, ותוך מתן חיפוי במכונת-ירייה למעבר שיירת המטען והנשק של הגדוד בשער הגיא פגע בראשו כדור שנורה מצד הכפר דיר-איוב. הוא נפל ביום י"א בניסן תש"ח (20.4.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות שבסנהדריה, בירושלים.