גולקר, יהונתן
יהונתן, בן גבריאלה ויצחק, נולד ביום ה' באדר תשי"ג (20.2.1953) בנהריה. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ בית העמק והשלים את לימודיו בבית-הספר האזורי בסולם צור. יוני היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד ועסק בהדרכת בני נוער צעירים במסגרת חטיבת בני האיחוד. כמו כן היה חובב ספורט ונמנה עם נבחרת הכדורגל "נעמן". בכיתות הגבוהות של בית-הספר התיכון החליט לבחור במגמה הביולוגית כיוון שראה בלימודי הטבע ערך חשוב לאיש קיבוץ. הוא התעניין בסוציולוגיה ובמתמטיקה והרבה לקרוא ספרים בתחומים אלה. ספרה עליו חברתו לכיתה: "יוני היה הבחור ה"מרכזי" אצלנו בקבוצה. אפשר היה לסמוך עליו בכל ולהטיל עליו כל תפקיד. כשהיה צריך לעשות משהו, להכין או לארגן – בדרך כלל בחרנו ביוני". הוא היה מקובל ואהוד מאוד על חבריו בקיבוץ וכולם חיבבוהו בשל מרצו הרב ונהגו לציין את פתיחותו ואת אהבת האדם שבו. לאחר שעמד בהצלחה בבחינות הבגרות, יצא לשנת שירות מטעם תנועת הצופים בטירת הכרמל בחיפה. הוא הרבה לטייל עם חניכיו ואף אירח אותם בקיבוצו, ולחבריו בקיבוץ נהג לספר כי בפעולת ההדרכה הוא רואה עצמו לא רק כמדריך, אלא גם כ"עובד סוציאלי". יהונתן גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק שבסיומו נשלח לשרת כטען-קשר בגזרת התעלה. היה חייל מצוין, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. בכל תקופת שירותו היה אהוד על חבריו ליחידה ומפקדיו ציינו את כושר המנהיגות שלו ואת דבקותו והקפדתו על מילוי כל המשימות שהוטלו עליו. זמן קצר לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים נשלח לקורס מפקדי טנקים. במלחמת יום הכיפורים השתתף יוני בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים בסיני ואף השתתף בצליחת התעלה. לאחר שמפקד הטנק שלו נפגע, החליף אותו יוני, וחבריו מספרים כי פעל באומץ-לב ובתושייה. לקראת הפסקת האש היה אמור להיות מועבר לאזור המרכז, אולם הוא התנדב להישאר בסיני ולהמשיך לפעול כטען-קשר. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (23.10.1973), היום הראשון להפסקת-האש, יצא לסיור בציר איסמעיליה ושם נפגע הטנק שלו בטיל והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית העמק. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "סמל יהונתן שירת ביחידת שריון תקופה ארוכה. היה בחור טוב לב, רציני ואהוב על חבריו. הוא היה בעל יזמה ועשה את המוטל עליו במסירות, לחם באומץ לב ותוך חירוף נפש. הגדוד מרכין את דגלו לזכרו".
