גולנד, סבו

בן שושנה ושלמה, נולד ביום י"ג בסיוון תרפ"ח (1.6.1928) בתל- אביב. למד בבית-ספר עממי ועבר לגימנסיה "בלפור". מנעוריו הצטיין במחשבה מעמיקה, שבמשך הזמן מצאה לה ביטוי בניסיונות ספרותיים שונים, בשירים, סיפורים, דברי הגות ועוד. אחרי סיימו את הגימנסיה הצטרף להכשרה מגויסת של הפלמ"ח ואם כי לא אהב את הצבאיות היטיב להכיר בצורך בשירות ובנכונות להגנה. אחרי שנת השירות חלה, עבר ניתוח, נאלץ לוותר על המשך שירותו בפלמ"ח והחל ללמוד ספרות עברית, ערבית והיסטוריה באוניברסיטה העברית. סבו אהב מאוד את לימודיו, אך מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה הפסיקם (בשנת הלימודים השנייה) והצטרף לקבוצת הסטודנטים המגויסים ועימם השתתף בקרבות הרבים במבואות ירושלים. נמנה עם אנשי מחלקת הל"ה ("מחלקת ההר"), לוחמי פלמ"ח וחי"ש שנשלחו כתגבורת לגוש עציון לאחר ההתקפה הגדולה על הגוש ביום 14.1.1948. הלוחמים יצאו לדרכם מהרטוב בליל 15-16 בינואר והם עמוסים נשק, תחמושת וציוד, אך בשל שעת היציאה המאוחרת וקשיי הדרך לא הצליחו להגיע לגוש בעוד לילה. עם שחר התגלתה המחלקה על-ידי כפריים באזור הכפרים בית נטיף, ג'בע וצוריף, שהזעיקו את ערביי הסביבה למקום ואלה כיתרו את המחלקה. הלוחמים התארגנו על אחת הגבעות ("גבעת הקרב" כיום) ולחמו בהמוני הערבים עד שנפלו כולם בקרב ביום ה' בשבט תש"ח (16.1.1948). סבו הובא לקבר-אחים בכפר עציון. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) אחרי שנה ומחצה הועברה גופתו יחד עם שאר חללי גוש עציון למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.