גולן, צור

בן צביה ודב. נולד ביום ד' בכסלו תשכ"ט (25.11.1968) בקיבוץ גבים. עשה שתים-עשרה שנות לימוד בבית-חינוך 'שער הנגב'. כבר בילדותו המוקדמת התגלו חנו המיוחד והאופטימיות שבה התייחס אל העולם. ילד יפה-תואר, שחור שיער, בעל עיניים חומות גדולות וחיוך שובה-לב. שובב ועם זאת אחראי וממלא כל מטלה באחריות וברצינות שהיו מקווי האופי הבולטים שלו. תמיד יזם ותכנן. אהב לבצע 'פרויקטים', כהגדרתו, כגון עבודת המחקר היסודית על הבדווים, אשר זכתה לשבח ונמצאת בארכיון משרד החינוך, ומשימת בר-המצווה שנטל על עצמו – טיפוח בית-העלמין של הקיבוץ. הוא בחר ללמוד במגמת מכשור ובקרה, שהתאימה מאוד לנטיותיו הריאליסטיות ולתבונת כפיו, והוא אהב ליצור כלים ומכשירים. יחד עם זאת ניחן בכושר הבעה עשיר ומרשים. החוש החברתי המפותח של צור נתגלה בתקופת לימודיו בבית-הספר התיכון. כפי שכתבה חברה, אסנת: "אני מרגישה שצור קירב אנשים ובעצם היה הקשר שלהם לקבוצה, ואני חושבת שגם בשבילי צור היה הקבוצה". ומעידה המחנכת, דליה בהרב: "תמיד במרכז, תמיד. ובי"ב אתה חבר יותר מחניך. בוגר וחושב יותר ממי שאמור להראות לו את הדרך". כשהיה צריך להדריך בתנועת הנוער בשדרות, התנדב למשימה. צור ניגן בתופים והפך למלווה הקבוע בכל האירועים הציבוריים בקיבוץ. במסיבת הסיום של מחזור התיכון היה הוא הכוח הדוחף והמארגן – החל בכתיבה ומשחק וכלה בארגון הכללי. בסיום הלימודים הצטרף להוריו, שהיו בהשתלמות לימודים בקנדה. גם שם הדריך ילדים יהודיים בקהילה וכבש את לב הילדים והוריהם. בטרם גויס לצה"ל שימש כמדריך בתנועת 'המחנות העולים' בראשון לציון, ועורר הערצה בשל יכולתו המיוחדת להנהיג, להוביל בלי התנשאות, אך עם הכרת ערך עצמו. הוא גויס לצה"ל באמצע נובמבר 1987 והתנדב לשרת בחיל הצנחנים, ביחידת הנח"ל המוצנח. תחילת השירות לוותה בקשיים גופניים, כפי שכתב להוריו: "חי"ר וצנחנים זה לא צחוק. ובשביל להיות טובים – הכי טובים, חייבים לעבוד קשה ולהתאמן חזק מאוד. פתאום הגעתי למסגרת שאני חייב לעמוד בדרישות ופתאום הן קשות לי, וזה 'לא בא בקלות'. אבל כשעומדים בדרישות, גם הפיזיות וגם הנפשיות, מרגישים סיפוק אדיר. וזה כמובן מחשל." ואכן, עד מהרה התבלט בין החיילים, אהוב על חבריו ומפקדיו. הוא סיים מסע כומתה כמצטיין בשל מסירותו לחבריו ויכולתו לעודד גם במצבים קשים וכך סיים גם קורס סמלים. הוא הוצב ביחידתו בתפקיד סמל מחלקה, כשפניו מועדות אל קורס הקצינים. צור ביקש לדחות את יציאתו לקורס משום שרצה לצבור ניסיון בשטח למען יהיה קצין טוב יותר. וכך כתב עליו מפקדו בתפקידו האחרון לפני שיצא לקורס קצינים, יפתח גיא: "כשהיה מדובר בצור – לא היה מקום לספק, הוא יהיה קצין מצוין. הוא יתאים להיות מ"מ הסיור של הגדוד, הקצין הצעיר שינווט ויוביל את הגדוד כולו". ומוסיף חברו ליחידה, עופר לניר: "חיוך ומוראל סוחפים. דבקות מדהימה במשימה, אישיות חזקה שאינה יודעת פשרות ומעל לכל חברות שאינה יודעת גבולות. בארבעת אלה אזכור את צור". צור יצא לקורס קצינים ועמד לסיימו כמצטיין, כאשר ביום י"ט בתשרי תש"ן (17.10.1989) נפל בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקיבוץ גבים. השאיר אחריו הורים ושלוש אחיות – סמדר, אבישג ועדי. הוא הועלה לדרגת סג"מ לאחר מותו. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "בנכם צור הגיע לקורס קצינים מתוך רצון ואמונה ביכולתו לפקד ולהוביל חיילים בשגרה ולחימה אם ייתבע לה. הערכה רבה ואהבה חשו כלפי צור חבריו לקורס כמו גם מפקדיו, הן בהיבט המקצועי ובעיקר בכל הקשור לדמותו, בגרותו". וכתבו חבריו לקורס הקצינים: "צור – בחור זהב, תמיד ידע הכול. תמיד הקשיב וניסה לעזור. אף פעם לא ויתר, לא לעצמו ולא לחייליו. תמיד צעד בראש ודחף קדימה. איש חברה, איש שיחה, חייל טוב, מפקד מעולה ומעל לכל חבר". הוריו וקיבוצו הוציאו לאור ספר לזכרו ובו דברי חברים ובני משפחה על דמותו ודברים שכתב.