גולן, לוי

בן דוד וצביה. נולד ביום ה' בחשון תש"ז (30.10.1946) בכפר- שמריהו. הוריו, ניצולי השואה, הגיעו לחופי הארץ כמעפילים חודשים מועטים לפני לידתו. שמו נקרא על שם סבו שנספה בשואה. שנות-חייו הראשונות חפפו את ימי שיא המאבק לעצמאות המדינה. בתום מלחמת העצמאות, כאשר התחילו הוריו לחפש את ייעודם בצורות-ההתיישבות השונות, נדד לוי אתם. את השכלתו רכש בכמה בתי-ספר. ראשית לימודיו היו בבית-ספר 'ברנדייס' בהרצליה ב', אחר-כך למד בביה"ס המשותף לכפר-שמריהו ורשפון, וכשעברה המשפחה לאזור חיפה למד בבית-ספר 'אורנים' שבקרית טבעון והמשיך בבי"ס 'בסמת' שליד הטכניון שבחיפה. תקופה זו לא היתה קלה אך יפה ועשירה, ובמהלכה גובשו אישיותו, אופיו ושאיפותיו שהטביעו חותמם על דרך-חייו. מילדותו ניכר בו שילוב נדיר של אהבת הטבע, חוש טכני מפותח ונטייה להתעמקות בכל הסובב אותו. אהבתו את הבריות התפתחה ברבות-הימים לכושר מנהיגות והדרכה ובהתנהגותו שמש דוגמה ומופת לזולת. מאז היה נער עסק בתחביבים שונים. הוא היה חבר בחוג גדנ"ע-אויר בבית-ספרו, שם רכש יסודות בתחום התעופה, ואת שאיפתו לעסוק מעשית בתעופה התחיל להגשים לאחר גמר הכיתה השמינית, כאשר יצא לקורס הראשון במסגרת גדנ"ע-אויר. הוא סיים את הקורס כחניך מצטיין, ועד לגיוסו לצה"ל עבר את כל מסלול ההכשרה, החל ביסודות הטיסנות וכלה בדאייה. את תחביב הצילום החל לפתח, לאחר שקיבל מצלמה כמתנת בר-מצוה. הוא אהב לצלם וברבות הימים אף ריכז את החוג לצילום בטכניון. בעיזבונו – תצלומים רבים, מרהיבים ביופיים ומיוחדים במינם. הוא אהב את הארץ, את נופיה ואת הצומח בה. לפיכך, הרבה לטייל ברחבי-הארץ ובטיוליו התעניין בחי ובצומח באזורים השונים של הארץ. כצעיר אהב את עבודת-האדמה והיה חוזר אליה בכל הזדמנות. לוי למד לימודים תיכוניים בבית-הספר 'בסמ"ת' ליד הטכניון בחיפה. כתלמיד במגמה לאלקטרוניקה זכה בהרבה פרסים על הצטיינות בלימודים ועל הישגיו בפועל. בבית-הספר גם קשר קשרי-חברות אמיצים עם חברים רבים, שהמשיכו עוד שנים רבות להיות ידידיו הטובים ביותר. לאחר שסיים את הלימודים, התלבט אם להתגייס לצה"ל או להמשיך בלימודים במסגרת העתודה האקדמית. לבסוף בחר בעתודה, למד בטכניון ואף הצטיין וצבר פרסים ומלגות על הישגיו בחוג להנדסת-חשמל. לוי עבד כמורה בבית-הספר 'בסמ"ת' וניסה להקנות לתלמידיו מן הידע הרב שרכש בבית-הספר הזה. לוי גויס לצה"ל, במסגרת העתודה האקדמית, בשלהי אוגוסט 1964. במשכי הפגרה מהלימודים, עבר טירונות והשתלם בקורס-מ"כים ובקורס-קצינים. במלחמת ששת-הימים לחם בשורות חיל-הרגלים בקרבות שונים בגדה המערבית, ולאחר תום המלחמה נסע לבקר אצל הוריו, שעשו בשליחות המדינה בזמביה. בזמן שהותו שם עזר לאביו במתן הדרכה חקלאית וטכנית לתושבי המקום. בעבודתו זו התגלה כמדריך מעולה, היודע כיצד ללמד, כיצד להתחבב על הבריות ולרכוש את אמונם ואת הערכתם. לאחר שהוענק לו תואר אקדמי בהנדסת החשמל, עם תום הלימודים, התנדב לקורס טיס ולאחר שהשלימו בהצלחה הוצב לטייסת מסוקים. בשנת 1970 נשא לאישה את חברתו עירית ויחד בנו ביתם והקימו משפחה. כטייס בטייסת המסוקים השתתף לוי במלחמת-ההתשה ובהרבה מרדפים אחרי מחבלים. כעבור זמן נתמנה לתפקיד-מטה כמהנדס אלקטרוניקה, ומאז חילק את זמנו בין תפקידו זה לבין טיסה מבצעית במסגרת הטייסת. במלחמת יום-הכיפורים לחם בשורות הטייסת, ומשנסתיימו הקרבות, חזר לתפקידו המקצועי ששולב בפעילות מבצעית. הוא הצטיין בכל התפקידים שמילא במסגרת החיל, ומפקדיו כתבו עליו הערכות טובות ביותר. הם שיבחו את חוש האחריות שלו, את מיומנותו, את נכונותו לעזור לזולת ואת רמת ידיעותיו הגבוהה, בכל תחומי הטיס והאלקטרוניקה. ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) הוזנק לוי במסוקו לחלק פצועים מ'מוצב הפיתולים' שבדרך לפסגת החרמון ונפל בפעולה זו. השאיר אחריו אישה ובן, הורים ואחות. במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "לוי היה מהטייסים החשובים והרציניים של הטייסת. היו לו תחומי-התעסקות נרחבים בנוסף לביצוע הטיסות. ניצלנו את הידע הנרחב שלו בתחומים שאנחנו היינו חלשים בהם, והוא היה הטוב ביותר בהם. אהבנו והערכנו את היתרונות שלו, את חוש ההומור הדק שלו ואת הקשר שלו לטייסת. בין שאר התכונות שלו ראוי לציין את הנכונות שלו לעזור וללכת לקראת הזולת, גם כשזה היה על חשבון נוחותו. יכולים אתם להתנחם בעובדה, שבנכם הוזנק למשימה הנעלה והנאצלת ביותר 'חילוץ פצועים', שבזכות זאת חייבים הרבה אנשים את חייהם לבנכם לוי". משפחתו הנציחה את שמו בהקמת אנדרטה וגן ציבורי באלוני אבא שבעמק-יזרעאל.