גולן, גיא

בן חרמונה (לבית כהן) ילידת הארץ, ואריה (לייב) גולן שעלה ארצה ב-1948 מדרום אפריקה, נולד ביום ט' בתשרי תשי"ד (18.9.1953) בקיבוץ מעין-ברוך, שהוריו היו בין מקימיו. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ והמשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון האזורי "עמק החולה" בכפר-בלום. גיא היה תלמיד מבריק והצטיין במקצועות הריאליים. הוא היה חובב ספורט, עסק בכדורסל, סקי ושחיה, שנה אחת שימש כמדריך בקן הנוער העובד והלומד ביד אליהו בתל-אביב. גיא היה נער סקרני המתעניין בכל. הוא היה מעורה בנעשה בבית למרות ששהה זמן רב בחוץ. ייחודו היה בפשטות וביכולת להיות כמו כולם, למרות שהיה שונה ומיוחד. הוא שאף לשלמות בכל אשר עשה, ותמיד דבק במטרה והתגבר על מכשולים. הייתה לו יכולת-הבעה מעולה בכתב ובעל פה. כשהיה גיא כבן 15 נפטרה אמו. לאחר-מכן נשא אביו לאשה את תרצה. גיא גויס לצה"ל בחודש אוקטובר 1971, הוצב בחיל-האוויר וגמר קורס טיס כחניך מצטיין, הוא שירת כטייס-קרב מעולה ואף נשלח לארה"ב לקורס טיס מיוחד.גיא היה מחונן ובעל אינטליגנציה גבוהה, והיה מן הטייסים המעולים והמסורים בקרב הדור הצעיר. היה בו שילוב מופלא של דרישה לביצוע מושלם מעצמו ויכולת לסחוף את חבריו למקצוענות מושלמת. בפברואר 1979 מונה גיא לסגן מפקד טייסת, תפקיד שאותו ביצע במסירות ותוך מתן דוגמה אישית. הוא היה מיועד לעבור למיפקדת החיל כראש מדור. גיא התחבב על כולם וידע תמיד למצוא מלה טובה לצעירים ולמבוגרים ממנו. הוא היה חבר קיבוץ נאמן והיה קשור למשקו בכל נימי נפשו. הוא התעניין בכל הנעשה שם והיה פעיל בקרב הצעירים. העבודה האהובה עליו בקיבוץ הייתה ברפת, וכשהגיע הביתה לשבתות שובץ לעבודה בענף. גיא אף טיפל בסבו, שנותר גלמוד בתל-אביב. גיא נפל במילוי תפקידו ביום ח' בתשרי תש"ם (29.9.1979) והובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות במעין-ברוך. בן 26 היה בנופלו. השאיר אחריו אב ושלוש אחיות. גיא נולד בערב יום כיפור ונפל בערב יום כיפור, כאשר הנחית את מטוסו אחרי טיסה מבצעית. המטוס יצא ללא פגע. מדריכה בקורס "סגנונות פיקוד" כתבה עליו: "גיא בלט בהערכה החיובית הגבוהה שלה זכה מכל חבריו. הם ציינו את בגרותו הנפשית, את אהבתו לזולת ואת נכונותו לסייע לאחרים. התפעלנו כולנו מיכולתו לקבל החלטות מתוך שקט נפשי ושיקול דעת, ותוך כדי התחשבות מרובה גם בגורמים האנושיים של סביבתו. הכל ציינו שהיו מוכנים לעבוד תחת פיקודו בכל מצב". משפחתו וחברי קיבוץ מעין-ברוך הוציאו חוברת לזכרו ובה דברי משפחתו וחבריו על דמותו וכן צרור מכתבים שלו.