גולן (אוגולניק), מיכאל

מיכאל, בן אהובה ויוסף, נולד ביום א' בניסן תש"ו (2.4.1946), ברחובות. אחרי שעברה משפחתו לתל-אביב למד בבית-הספר היסודי "הכרמל" ובבית-הספר היסודי "בן-יהודה". הוא התחיל ללמוד בבית-הספר התיכון העירוני א' וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "גאולה". מיכאל היה תלמיד שקדן ובעל כושר התמדה. הייתה לו דרך חשיבה בהירה ויסודית, אהב לרדת לשורשם של דברים ובכל תחום העמיק לחקור מתוך סירוב לקבל דברים כמובנים מאליהם. הוא היה בעל כוח רצון, ידע להציב לעצמו אתגרים ואחרי-כן להשקיע מאמצים מרובים כדי לעמוד בהם בהצלחה. כך, למשל, כדי לבחון את יכולתו וכושרו הגופני, יצא למסע מים אל ים. הוא היה חבר בתנועת הצופים והדריך בשבט "דיזנגוף". במסגרת התנועה הרבה לצאת למסעות ולסיורים ברחבי הארץ. יחד עם חבריו לתנועה הקים גרעין, שמטרתו הייתה להשתלב במסגרת הנח"ל. מיכאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1964 ויחד עם חבריו לגרעין הצטרף לנח"ל. לאחר סיום הטירונות והשתלמות בקורס קשר, עשה בהכשרה חקלאית בקיבוץ דגניה א' ואחרי-כן בהיאחזות הנח"ל בבירנית. הוא סיים את שירותו הצבאי בתקופת של"ת, שעשה בקיבוץ חצרים. במסגרת הנח"ל עבר אימון מתקדם וקורס מפקדי כיתות, שסיים כחניך מצטיין פלוגתי. כמו-כן סיים בהצלחה קורס צניחה והוענקו לו כנפי צניחה. בסוף ינואר 1967 שוחרר מיכאל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של הנח"ל המוצנח. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים ובמסגרתה לחם במלחמת ששת הימים. כיוון שבצעירותו ראה את עתידו במסגרת ההתיישבות העובדת, נשאר, לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, כחבר בקיבוץ חצרים, שבו עשה את מרבית שירותו הצבאי. הוא היה מוכן לעבוד קשה ויומו, שהחל בשעת בוקר מוקדמת, היה מסתיים בשעות הערב המאוחרות. בעיקר התמסר לטיפול בכלים המכניים, תחום הדורש מיומנות וכישורים טכניים. מתוך היסוסים והתלבטויות עזב את הקיבוץ, אחרי שתי שנות חברות. לאחר שעזב את הקיבוץ, למד שנה אחת בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, ובזכות הישגיו המעולים זכה למלגה, שאפשרה לו ללמוד שלוש שנים במכון וייצמן למדע. אחרי כן למד בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון וסיים את לימודיו בהצלחה. בתקופת לימודיו למד להכיר בחשיבות מדעי המחשב. ביסודיות ובשיטתיות האופייניות לו, למד להכיר את תכונותיו של המחשב ועשה שעות ארוכות בתכנות. בתקופת החופשות מהלימודים עבד כקצין ביטחון בחברת "אל על", תפקיד שאפשר לו לסייר בארצות רבות ולהכיר נופים אחרים ואנשים חדשים. הוא הנציח במצלמתו את המראות שראה והשאיר אחריו אוסף גדול של שקופיות, המתארות את הנופים שראה. לאחר שסיים את לימודיו והוסמך כמהנדס קרקע ומים, החל לעבוד כמהנדס-מים במחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. הוא נשא לאישה את חברתו דליה ויחד עמה הקים בית בגבעתיים וגידל בו את בנו. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. מיכאל היה מראשוני הצנחנים שצלחו את תעלת סואץ בסירות גומי והקימו את ראש הגשר ממערב לתעלה. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בעת טיהור בית בכפר מול צומת "צח", נפגע מיכאל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, בן ובת – מיכאלה, שנולדה כשישה שבועות אחרי נפילתו, הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכאל פעל במסגרת כוח שמשימתו הייתה פתיחת ציר התקדמות לכוחות השריון בגדה המערבית. תוך כדי טיהור כפר מכוחות אויב, הסתער בראש חייליו, נפגע בראשו ונהרג במקום. מיכאל היה מוותיקי הגדוד והצטיין במילוי המשימות השונות שהוטלו עליו, הן כחייל והן כמפקד. הוא היה צנוע ושקט, אהוד על כל רעיו ונפילתו הותירה חלל עמוק במחלקתו".