בן רותי ושאול. נולד ביום ב' בסיוון תש"ל (6.6.1970) בקיבוץ ניר דוד, נכד למייסדי הקיבוץ. ילד שני להוריו, אח לענב ולתומר. עודד, שחבריו נהגו לכנותו 'ג'ינג'י', למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ובבית-הספר התיכון האזורי 'גלבוע' בעמק בית שאן. ילד אהוד ואהוב על כל חבריו ומוריו, שחקן כדורסל מצטיין ותלמיד למופת. בנערותו היה עודד פעיל בתנועת 'השומר הצעיר'. עם סיום לימודיו התיכוניים החליט לדחות את גיוסו לצבא, ויצא במסגרת פעילותו בתנועה לשנת שירות כמדריך נוער בנהריה. בחודש נובמבר 1989 התגייס עודד לצה"ל ובחר לשרת במסלול פיקודי בחטיבת הנח"ל. לאחר אימוני הטירונות וקורס מ"כים יצא לקורס קצינים, ובסיומו שב עודד לחטיבה, תחילה כמפקד מחלקה, אחר-כך כסגן מפקד פלוגה ולבסוף כמפקד פלוגה. בעת שירותו כמפקד פלוגה בלבנון זכה עודד לציון לשבח, על תפקודו בזמן מרדף ולחימה מול חוליית מחבלים. בשש שנות שירותו בצבא יצא פעמים רבות לפעילות מבצעית בלבנון ובשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה. במהלך שנים אלה נפצעו ונפלו חלק מחבריו, מפקדיו ופקודיו – אירועים ששינו את עודד וגרמו לו לראות את החיים בצורה אחרת. בשנת 1994 השתחרר עודד מצה"ל ויצא לטיול בדרום אמריקה. עם שובו החליט ללמוד בשלוחת אוניברסיטת קובנטרי (מאנגליה) במדרשת רופין. במהלך הלימודים הכיר עודד את דוברת, שלמדה איתו, ובאהבה גדולה בנו השניים חיים משותפים במושב בית יהושע. בשנת 1999 סיים את לימודיו והוסמך כמהנדס תעשייה וניהול. עד מהרה החל לעבוד כמהנדס בחברת היי-טק. מיד לאחר שחרורו משירות הקבע הוצב עודד לתפקיד סגן מפקד פלוגה במילואים בגדוד חי"ר. לאחר שנתיים מונה לתפקיד מפקד הפלוגה המסייעת של הגדוד. במסגרת שירותו במילואים זכה בהערכה רבה מפקודיו ומפקדיו, ופלוגתו היתה הפלוגה המובילה של הגדוד. בעקבות גל הפיגועים בתחילת שנת 2002 ולאחר הפיגוע בליל הסדר במלון 'פארק' בנתניה, גויסה חטיבתו של עודד בצו 8 בסוף מרס 2002, לקראת מבצע 'חומת מגן'. למרות עמדותיו הפוליטיות המתונות של עודד, שתמך בהסדרי שלום עם הפלשתינאים תוך ויתורים, הוא התגייס בלב שלם ויצא לקרב בהכרה מלאה ובהזדהות עם מטרותיו. עודד ניסה לטעת הכרה זאת גם בחייליו. לאחר אימון קצר יצאה החטיבה לפעילות מבצעית בג'נין. במשך שמונה יממות לחם גדודו של עודד במחנה הפליטים של ג'נין. בזמן הלחימה פיקד עודד על חייליו בנחישות ובשיקול דעת, במטרה לבצע את המשימה שהוטלה עליו במלואה, תוך שמירה על חיי חייליו ותוך הקפדה על כללי התנהגות מוסרית כלפי התושבים המקומיים. ביום כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.2002) נפל עודד בקרב בג'נין. בצל"ש יחידתי שהעניק אלוף פיקוד המרכז, האלוף יצחק איתן, מתואר הקרב: "במהלך לחימה במחנה הפליטים בג'נין, תוך התקדמות אחד הכוחות לעבר בית, נפתחה אש מכמה כיוונים לעבר הכוח. בקרב שהתפתח נפלו שלושה עשר מפקדים וחיילים. חיילי הכוח שנתקל, וכוח אחר שהגיע לסייע בפעולה, נלחמו בחירוף נפש לחילוץ חבריהם שנפגעו, עד לחילוצם. למרות הנפגעים המשיכה הפלוגה להילחם, עד לכניעת מחנה הפליטים. על גילוי ערכי הדבקות במשימה, אומץ הלב, הרעות ואחוות הלוחמים, מוענק לפלוגה אות ציון לשבח מטעם אלוף פיקוד המרכז." עם עודד, מפקד הפלוגה, נהרגו בקרב 12 מחייליו: סרן יעקב אזולאי, סרן דרור בר, סגן אייל יואל, רס"ר טירן ארזי, רס"ר אבנר יסקוב, רס"ר יורם לוי, רס"ל רונן אלשוחט, רס"ל עמית בוסידן, רס"ל מנשה חבה, רס"ל שמואל דני מייזליש, רס"ל אייל עזורי ורס"ל אייל צימרמן. בן שלושים-ושתיים היה עודד בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בניר דוד. הותיר אחריו הורים, אחות, אח ובת-זוג. בהלוויה ספד לו מפקד הגדוד: "ראשי רכון, אך בזכותך ובזכות אנשיך גבי יישאר זקוף. חשוב שיידעו כולם עד כמה עודד נלחם ואיך הוביל את הלחימה באומץ לב, בנחישות להשגת המטרה. לאורך השנים דאג עודד לשלום חייליו. ראיתי מקרוב את שליטתו המופלאה בכוחות, ואיך בנחישות ובמסירות אין קץ הוא מנצח בשדה הקרב. אתמול לפנות בוקר, בסימטאות הצרות במחנה הפליטים בג'נין, נפגעת ממארב רווי מטענים ואש מטווח קצר של מטרים ספורים…" קבוצת הכדורסל שעודד שיחק בה נקראה על שמו – קבוצת 'עודד חוף השרון'.
