גולומב, דוב
נולד בשנת 1927 בפולין. בראשית מלחמת-העולם השנייה מצא את עצמו יחד עם הוריו בחלק המזרחי של המדינה, באזור הכיבוש הרוסי (לא ידוע אם הגיעו שמה כפליטים או היו תושבים). בשל סירובם לקבל אזרחות סובייטית הוגלו לעבודת-פרך ביערות צפון- סיביר. שם נספו הוריו וכל בני משפחתו ברעב ובמגפות והוא היחידי ששרד. משהתקיפו הגרמנים את רוסיה וניתנה "חנינה" לגולים נתיני פולין נדד הנער דרומה ובשנת 1943 הגיע לארץ עם שיירת "ילדי טהרן". שנתיים למד ב"חברת-הנוער" במקווה ישראל, התמחה בגידול עצי-פרי והתאמן בגדנ"ע. בארץ התאושש מדיכאון התלאות שעבר ומלא תקווה וביטחון נשא עיניו לעתיד מאושר. הוא לא הירבה לספר על עברו ומשום כך אין בין חבריו היודע את שמות הוריו. באחרונה עבד בטיפול בעצי-פרי בפתח תקווה. כשפרצה מלחמת-העצמאות נענה לקריאת המולדת ושירת כמקלען באחת מיחידות חטיבת "אלכסנדרוני". הוא השתתף בכיבוש תל ליטווינסקי (תל-השומר), חיריה, סלמה ובמערכה על רמת הכובש, ובאחרונה במבצע לכיבוש כפר סבא הערבית ושם נפל ביום ד' באייר תש"ח (13.5.1948). מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים. החלל הינו מקל"ן- חלל שמקום קבורתו לא נודע.