גולד, אוריאל

בן יהודית ואברהם. נולד ביום כ"ג באייר תש"ד (16.5.1944) בעפולה. אח לאמנון. מאז שנולד נקרא אוריאל אורי בפי כול. בהיות אורי בן שנתיים עזבה המשפחה את קיבוץ חפציבה שבעמק יזרעאל, למרגלות הר גלבוע, ועברה להתגורר במושבה רעננה, שם עברו עליו שנות ילדותו. משחר נעוריו גילה אורי אהבה רבה לצומח ונהג ללקט צמחי בר, לייבשם ולהגדירם באמצעות מגדיר צמחים שקיבל במתנה. חריצות רבה אפיינה אותו בעוזרו להוריו בטיפוח משק עזר שהקימו בחצר ביתם במושבה. אורי היה חניך בקן "השומר הצעיר", שם הצטיין באומץ ובעוז רוח יוצאים מגדר הרגיל. בהיותו אך בן שתים-עשרה נענה לאתגר שהציב בפניו המדריך, וקפץ מראש מגדל גבוה, מעשה שאף נער לא העז לחקותו. בשנת 1958 יצא ללימודים בבית הספר החקלאי בכפר הירוק והתמחה בענפי הרפת והמטעים. אורי קיבל ציון מעולה בבחינות הגמר במקצועות אלה. אורי היה אהוב ונערץ על כל תלמידי הפנימייה. הוא בלט במיוחד בחריצותו, שהייתה לשם דבר, ובכוחו הפיזי הבלתי רגיל, איש לא יכול היה להתחרות איתו בהורדת ידיים או בהרמת משקולות. ביולי 1962 התגייס אורי לצה"ל ויצא למסלול פיקוד במסגרת גרעין הנח"ל "דקל" שאליו השתייך, גרעין שהיה מיועד להגשמה בקיבוץ עין גב. לאחר שסיים את בית הספר לקצינים, שירת אורי כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח, ומשם עבר לתפקיד מפקד פלוגה בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. בשנת 1967, זמן קצר לפני פרוץ מלחמת ששת הימים, השתחרר אורי מצה"ל ועבר להתגורר בקיבוץ נחל עוז עם חברתו-אשתו לעתיד, גילה לבית וולקון. לאחר שישה ימי קרבות בהם לחם בגזרה הצפונית של סיני, חזר אורי לקיבוץ ב-15 ביוני 1967, ונישא לגילה בחירת ליבו. בקיבוץ נולדו שלושת ילדיהם: יריב, עדי ויעל. כל חייו של אורי עמדו בסימן פעילות ביטחונית ועשייה למען המולדת. בנחל עוז שימש במשך תקופה ארוכה מא"ז (מפקד אזור) – אחראי על ביטחון הקיבוץ. בתקופת מלחמת ההתשה התנדב אורי לפקד על מעוז בגזרה הצפונית של תעלת סואץ וזכה לכינוי "נמר" – כך קראו למפקדים הוותיקים שהתנדבו לשירות מסוכן במשך שלושה חודשים רצופים. ב-1973 השתתף במלחמת יום הכיפורים ולאחריה המשיך לשרת במילואים כסגן מפקד גדוד חרמ"ש (חיל רגלים משוריין). ישראל זיסק, שהיה פקודו של אורי במילואים, סיפר:"אורי היה מפקד פלוגה בכפר עזה בשנת 1993. עשינו יחד סיורים בג'יפים ובבָּטָ"שִׁיות (רכב לביטחון שוטף) באזור גזרת עוטף עזה … אורי היה איש צנוע ופשוט, מתייחס ומחייך לכל החיילים, מדבר תמיד בשקט ולא מרים את קולו". בשנת 1989 התמנה אורי לקב"ט (קצין ביטחון) של המועצה האזורית אשכול, תפקיד אותו מילא במסירות יוצאת דופן עד פרישתו לגמלאות בשנת 2010. כקב"ט המועצה היה דמות נערצת ודוגמה לקב"טים אחרים. לכל אורך שירותו כקב"ט המועצה הקפיד אורי להתנדב לסיורי המתמי"ד (מתנדבים במדים) בחסות משמר הגבול והעמיד דורות רבים של מתנדבים ממשיכי דרכו. בשבת כ"ט בחשוון תשע"ב (26.11.2011), במהלך סיור של המתמי"ד בקרבת קיבוץ רביבים, נפל אורי על משמרתו. בן שישים ושבע היה בנפלו. למחרת נטמן בבית העלמין במושב עין הבשור. הניח אחריו אישה – גילה, בן – יריב, שתי בנות – עדי ויעל ואח-אמנון. קהל עצום הגיע לחלוק לו כבוד אחרון. על מצבתו נחקק: "ישראל היא ארץ הולדתי, הנגב ארץ אהבתי"