גולדשמידט (פז), אוריאל (אורי)

בן צפורה וזאב, נולד ביום ט' בכסלו תרפ"ג (29.11.1922) בבת גלים בחיפה. הוא גדל בשכונה זו שעל חוף הים והיה מטובי השחיינים מילדותו. אוריאל סיים את בית-הספר הריאלי בחיפה, עמד בבחינת-בגרות אנגלית, למד שנה מדעי-הרוח באוניברסיטה העברית ועבר לבית-הספר הממשלתי למשפטים בירושלים. הוא הצטרף לפלמ"ח בראשיתו, נאסר, ובקושי הצליחה משפחתו להשיג את שחרורו. בימי מלחמת-העולם השנייה נענה לצו המוסדות והתגייס לצבא הבריטי. עלה לדרגת סרג'נט (סמל) והתמחה בתותחנות ובטנקים – גם מתוך כוונה לרכוש את הידע כדי למוסרו לחבריו ב"הגנה". מאוחר יותר צורף לבריגדה היהודית. בקרב המכריע על הנהר סניו הצטיין בגבורתו וקיבל אות הצטיינות ממדרגה גבוהה, שמלך אנגליה חתם בעצם ידו על מכתב הלוואי שלו. אחרי מיגור האויב הנאצי נשאר עוד באירופה והתמסר לפעולות סעד ועזרה בקרב שארית הפליטה ולמען העפלתם לארץ, ולשם כך עבר בכל ארצות אירופה המערבית והמרכזית. משחזר ארצה נכנס לעבודה במרכז "החבל הימי לישראל". תחילה עסק בעבודת-משרד שיגרתית, אחר-כך הופקד על טיפוח קשרים עם הנוער המאורגן ועם ארצות חו"ל וטיפול באורחים מהתפוצות (הכשירוהו לכך נועם הליכותיו ושליטתו המלאה באנגלית, בצרפתית ובגרמנית), ובעיקר שקד על שכלול הירחון "ים", הגברת תפוצתו והעשרת תוכנו בידיעות ובתרגומים ממיטב הספרות הלועזית. אוריאל דבק במסורת ישראל, נשא אישה והתכונן לחיי אזרח רבי-מעש. מיד אחרי החלטת עצרת האו"ם על החלוקה והתחלת מלחמת-העצמאות התנדב לשירות מלא ומילא תפקידים אחראיים בארגון הספרייה הצבאית ובאגף הסרטים הצבאיים, בארגון ובהדרכה בתותחנות, בקורסים לקצינים, ושקד על הרחבת ידיעותיו הצבאיות. כשנפל בן-דודו יצחק וייט בחזית ירושלים אמר: "עלינו להתגבר על אבלנו מתוך כבוד לעצמנו ולעמנו" – בלי לדעת שהדברים אמורים מראש גם במשפחתו שלו. למבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב התגנב ממש מביתו והצטרף כקצין קרבי לפעולות, ואחרי סיום המבצע בניצחון עבר מיד לחזית הצפון, לחם בשורות חטיבת "עודד", במבצע "חירם" לשחרור הגליל ונפל בקרב על תרשיחא ביום כ"ז בתשרי תש"ט (30.10.1948) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה. הספריה שיסד "החבל הימי לישראל" בבית הימאים בתל-אביב נקראת על שמו.