גולדשילד, דויד

בן גיטל ויחזקאל, נולד ביום י' בשבט תרפ"ט (21.1.1929) בעיר חוסט, רוסיה הקרפטית. הוא התחנך בבית-ספר עברי דתי-לאומי ואחר-כך למד בגימנסיה עברית בקושיצה. בימי מלחמת-העולם השנייה נלקח עם הוריו ואחותו למחנה המוות אושוויץ, שם הושמדו הוריו והוא נלקח למחנות עבודת-כפייה. עם התקרבות הרוסים ברח והסתתר בעיר גרמנית נטושה. הוא התגייס לצבא האדום וערק ממנו על-מנת לחפש את אחותו ושרידי משפחתו. הוא נדד דרך גבולות וארצות וכמה פעמים נעצר על "גניבת גבול", שוחרר והמשיך בנדודיו. הוא הצליח להגיע לעיר-הולדתו ומשלא מצא שריד למשפחתו ולרכושה יצא לנדודיו במחנות העקורים. באינסברוק (אוסטריה) נפגש עם אחותו. דויד הצטרף ל"עליית- הנוער" ועלה ארצה באביב 1946. דודו, תושב חיפה, הכניסהו לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל, בו למד שמונה חודשים והצטיין בלימודיו ובהתנהגותו אך מתוך געגועים לחמימות משפחתית חזר אל בית דודו בחיפה, התחיל ללמוד מכונאות רכב במוסך וגם שם הצליח והתחבב על חבריו. עליזותו הטבעית השרתה רוח טובה סביבו ובלהות עברו רב-הסבל במשטר הנאצי כאילו נמחו כליל מנפשו. כפי שסיפר לחבריו, החליט לא פעם במחנות-הכפייה לגשת לגדר-התיל המחושמלת ולשים קץ לחייו, אך חזקה עליו מצוות אביו בימיו האחרונים: "דויד, התחזק, כי עליך לחיות, אם לא למענך הרי לזכר משפחתך!" דויד הצטרף להסתדרות "הפועל המזרחי" ולאיגוד-הספורט הדתי "אליצור". כחבר ה"הגנה" עוד ממקווה ישראל התייצב בחורף תש"ח לשירותי שמירה בעיר. אחר-כך עזב את מקום עבודתו והתגייס לשירות מלא בחטיבת "כרמלי" בפלוגה דתית. הוא השתתף בקרבות בחיפה ובסביבה, בשחרור העיר, בכיבוש עכו ובפעולות שונות בגליל המערבי ובעמק יזרעאל. לאחר נקיעת רגל קיבל חופשה קצרה. ביום כ"ה באייר תש"ח (3.6.1948) חזר ליחידתו שבחזית ג'נין ושם נפגע בראשו מכדורו של צלף ונפל. דויד הובא למנוחת- עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.