גולדשטיין, מנחם (אמיל)

בן טובה וגרשון, נולד ביום כ"ג בחשוון תרפ"ג (14.11.1922) בעיר קריאובה, רומניה. עוד בילדותו נתגלה כלוחם למען הצדק ומגן גם בגופו על חלש ונפגע שלא בצדק בסכסוכים בין חבריו הילדים. בשנת 1935 עלה לארץ עם משפחתו שהתיישבה בחיפה. בהיותו בן 14 יצא לעבודה, על-מנת שיעמוד ברשות עצמו ולא יהיה למעמסה על הוריו, ובערבים היה ממשיך ללמוד עברית ואנגלית. מנחם עבד כמסגר ורתך בבתי-הזיקוק עד שפרצה שביתת הפועלים היהודיים בגלל העוול שעשה המפקח לפועל יהודי בריבו עם פועל ערבי. אחרי ייסורי חוסר-עבודה נתקבל לעבודה בבתי-המלאכה של הרכבות, ליד חיפה. הוא הצטרף ל"זבולון" ובן 15 כבר היה חבר ב"הגנה". במלחמת-העולם השנייה התנדב לצי הבריטי ושירת בו למעלה מארבע שנים במצרים, טוברוק, מלטה, סיציליה וכו'. הגיב בפה ובידיים על פגיעות הימאים הבריטיים בכבוד היהודים ופעם הפיל שתי שינים מפיו של קצין שגידף את היהודים. במאסר סיפקו לו חבריו ספרים וסיגריות בשפע ובמשפט הוכחה צדקתו והוא יצא בעונש קל. אחרי השחרור מהצי חזר הביתה חולה ותשוש, בלתי מסוגל לחזור לעבודה הקשה במקצועו, והוריו פתחו לו אטליז קטן על הכרמל. בתחילה נלחם מלחמת-קיום קשה ומתוך פיזור-נפש ודאגות נפגע פעמיים בתאונות-דרכים קשות, אך במשך הזמן השתפר מצב עסקו ובתקוות טובות הלך לקראת עתידו. היה חבר טוב לילדי הסביבה, משעשעם בסיפורים ובמשחקים ומגן עליהם. כשפרצה מלחמת-העצמאות עוד היו ראשו וגופו חבושים אחרי היפצעו בתאונת-דרכים. אף-על-פי-כן התייצב למילוי החובה בשמירת-לילה בעמדות. ומשהחלים לגמרי סגר את חנותו והתייצב לשירות מלא בחזית. הוא שירת בחטיבת "גולני" כרץ מקשר רוכב-אופנוע, השתתף בקרבות ג'נין ועמק הירדן ומילא את חובתו בדרכי החזית בלי רתיעה וחשש לסכנות. באחת מנסיעותיו בשליחות המפקדה נעלם אור ליום כ"א בסיוון תש"ח (28.6.1948) בדרך בין שריד לגניגר. אחרי שלושה שבועות, משטיהרו כוחותינו את נצרת והסביבה, נמצאה גופתו בתוך בור. מפי שבויים ערביים נודע שנפצע קשה בהתפוצצות מוקש שטמנו בדרכו, נסחב לכפר מוג'ידל ונרצח בעינויים אכזריים. ביום ט"ו בתמוז תש"ח (22.7.1948) הובא מנחם למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בעפולה.