גולדשטיין, ישראל
בן לאה ושמואל. נולד בשנת תרנ"ח (1898) בגאליציה שבפולין. בשנת 1900 עלתה משפחתו לארץ-ישראל והתיישבה בראש פינה. ישראל למד בבית-הספר שבמושבה, בהנהלת וילקומיץ והצטיין בלימודיו אם כי היה נער תוסס ושובב. הוא נטל חלק בפעילות ארגוני הנוער שבמושבה היה חבר ב"מכבי" ובאגודת "ראש פינה הצעירה" שיסד ד"ר בן-יהודה (ליבוביץ), היה מן הפעילים המרכזיים. בגיל שלוש-עשרה שלחוהו הוריו לבית-הספר אליאנס שבצפת ואף שהצרפתית היתה לו לשון חדשה הספיק במשך תקופה קצרה לסיים את לימודיו בהצטיינות. אחרי כן נסע ליפו ועבד במשרד הארצישראלי. כעבור שנתיים, בשנת 1917, עם הגירוש מיפו ומתל-אביב חזר ישראל למושבתו. ישראל היה "מן הארזים שהצמיח לנו הגליל", כדברי אחד מידידיו, הרוח החיה והמחיה במושבה. הוא הנהיג את הצעירים במלחמתם על זכויותיהם לבחור ולהיבחר במוסדות המושבה, ארגן את הנוער להעלאת הצגות, הקים את בית העם על שם ש. וילקומיץ וארגן בו פעילות חברתית ותרבותית. כאחד המעטים ששלט בכמה שפות – עברית, ערבית, צרפתית ואנגלית – עמד תמיד לעזרת הכל. לא רק על כל בני המושבה היה אהוב; גם שכני הסביבה הערבים חיבבוהו בגלל מאור פניו ועליזותו. בראש פינה בנה ישראל את ביתו ושם נשא את שלומית לאשה שילדה לו ארבעה בנים. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט התגייס כנוטר למשטרת הישובים העבריים והיה הממונה על הביטחון בראש פינה ובסביבה. ביום כ"א באדר ב' תש"ג (28.3.1943), נפטר ממחלה ממושכת והובא למנוחות בבית-העלמין בראש פינה. הניח אשה, ארבעה בנים וחמישה אחים ואחיות. חבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו בשם "ישראל שלנו" ובה דברים על דמותו.
