גולדשטיין, יחזקאל (חזי)

בן לאה ויעקב, נולד ביום י"ד באב תרפ"ח (31.7.1928) בתל-אביב. היה בן יחיד שנולד אחרי שלוש בנות. מאורע היוולדו מילא את לב הוריו גאוה ושמחה ומילדותו הוקף אהבה וטיפול מסור. יחזקאל גדל והיה לנער חסון-גו ויפה-תואר בעל נפש בריאה וגוף בריא, שקיבל הכל בפשטות ולא הסתבך בבעיות. עם סיום בית-הספר העממי "נס ציונה" לא התחבט הרבה בבקשת דרכו ובחר ללמוד מכונאות בבית-ספר מקצועי. נתקבל מיד לבית-הספר על שם מכס פיין בתל-אביב וסיים לימודיו בהצלחה. אך בהתחילו לעבוד במוסך שוב לא היו החיים כה פשוטים בעיניו. הוא ראה סביבו ניצול והיעדר יכולת התפתחות והחליט לעזוב עבודה זו ולבקש דרכים בהן לא תשיגהו יד הניצול. היה חובב ספורט, חבר הנבחרת הארצית להוקי, אהב לשוט בים ואף התקין לו דוגית במו ידיו. מגיל צעיר היה חבר ה"הגנה", עבר קורס מדריכי חג"ם וקורס מ"כים גדנ"ע. עתה התמסר לפעילות הגנתית והדריך זמן רב. מסיבות משפחתיות הפסיק את פעילותו לזמן קצר, ובסוף שנת 1947 חזר, עבר קורס מ"כים ומילא תפקיד של מפקד מחלקה בגדנ"ע. תמיד היה טרוד בענייני ה"הגנה" ובבית הופיע רק לביקורים חטופים. בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס. כעבור חודש צורף לפלוגת-פשיטה ממונעת של הפלמ"ח ונשלח לנגב, שם שירת עד יום מותו, תחילה כמ"כ ואחר-כך כמ"מ. יחזקאל השתתף במארבים רבים לשיירות מצריות, בפשיטות לכפרים ערביים, לעתים קרובות מעבר לקווי האויב, בכיבושים שונים וכו'. הוא העלים מבני ביתו את פעילותו הרבה, על-מנת למנוע דאגה יתירה מאמו, אך ביומן שכתב השאיר תיאור חי וענייני מן הקרבות והפגישות עם האויב ומימי סבל המלחמה בכלל. יחזקאל היה חייל טוב ומפקד אמיץ שלא נרתע מפני מצבים קשים ביותר ומילא בשלמות את כל המוטל עליו. ביום י"ב בתמוז תש"ח (19.7.1948) יצא עם מחלקתו לסיור ועלה על מארב של משורייני אויב בסביבת משמר הנגב, ליד כביש עזה-באר-שבע. תחת מטר כדורים הציב את המקלע ואף כי ידע את חומרת המצב פעל בזריזות ובקור-רוח והתנהגותו היתה מופת לאחרים. יחזקאל נהרג מפגיעת כדור במצחו ונקבר במשמר הנגב. ביום כ"ג במרחשוון תש"י (15.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.