גולדשטיין, אשר (“אשר’קה”)

בן פייבל והינדה. נולד ביום ה' בשבט תרפ"ו (20.1.1926) בעיר סטמר שברומניה. סיים את לימודיו בבית-ספר יסודי שם. מילדותו גילה סימנים של אומץ-לב. בשנת 1944, בהיותו במחנה-עבודה של הנאצים, חזה מראש מה יהיה בגורלו ובגורל-חבריו והודיע להם על תכניתו לברוח ואף הציע כי הרוצה יוכל להצטרף אליו. הוא ועוד שבעה מהם הצליחו לצאת את המחנה בחשכת-הלילה ועברו את קו-החזית לשטחה של רומניה. כעבור זמן קצר החליט לעלות לארץ והוא אף הגיע אליה בדרך היבשה – דרך תורכיה (המשפחה עלתה כמה שנים אחרי בואו). בזמן הראשון היו חייו קשים: גר במגדל-מים באחד מפרדסי-נתניה, עבד שם בבית-מלאכה למסגרות ולאחר-מכן עבר לרמת-גן. לפני מלחמת-הקוממיות השתייך ל"אצ"ל" ובראשית-המלחמה התנדב לצה"ל והשתתף בכמה קרבות. אחרי שחרורו עבד בבית-מלאכה בסביבות תל-אביב אך משלא מצא סיפוק בכך ירד לנגב, בו עבד במפעל להנחת צינורות-מים. נפל במערכת-סיני בקרב אבו-עגילה ביום כ"ז במרחשון תשי"ז (1.11.1956). הובא לקבורה בבית-הקברות הצבאי לשעת-חירום בשלח וביום י"ב במרחשון תשי"ח (6.11.1957) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אשה ובן.