גולדקרנץ, מנחם (“מקסי”)

בן יעקב וטובה. נולד ביום י"ב במרחשון תרע"א (14.11.1910) בעיירה קראשניק שבפולין. הוא היה חבר בתנועת "גורדוניה" וכשהיה כבן 18 יצא מפולין ופניו מועדות לארץ-ישראל אף על פי שלא היה לו רשיון עלייה מטעם השלטון הבריטי. עד שהגיע לארץ עבר טלטולים רבים בארצות רבות (ספרד, בלגיה וצרפת) בבלגיה למד בבית-ספר למסחר וניהול. אחרי שהגיע לארץ, בשנת 1944, עסק בעבודות שונות. מנחם גויס לצה"ל ביולי 1948, בזמן מלחמת העצמאות. הוא שירת בחטיבת "גבעתי" בתפקידי לחימה. בסוף תקופת שירותו בחטיבה מונה לקצין סעד ובתפקיד זה פעל רבות למען עולים חדשים ובמיוחד עשה רבות למען המשפחות השכולות. לאחר שסיים תפקידו כקצין סעד מונה לתפקיד האחראי של קצין העיר נתניה. הוא מילא תפקידו במסירות רבה, כפי שיעידו הידידים הרבים שרכש בתקופה זו. בגלל ריחוק מקום העבודה ממקום מגוריו הועבר, לפי בקשתו, למשרד קצין העיר תל אביב ושירת שם כקצין סעד וחקירות וסגן קצין העיר. הוא הצטיין כקצין סעד מסור ומבין לבעיות הזולת ותמיד ידע לעודד את הפונים אליו בבעיה ובקשת עזרה. הוא השקיע בתפקידו את כל ליבו וכוחו והשתדל לעזור לזולת ככל האפשר, כי הוא כאב את כאב הזולת. ואכן נתערערה בריאותו. ביום י"ט באדר א' תש"ל (25.2.1970) נפטר סרן מנחם והובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בקרית שאול. הניח אישה ושתי בנות. מפקד היחידה כתב עליו: "גישתו האישית ויחסו הלבבי לבריות הפיצו את שמו בקרב אלה שנזקקו לשירות היחידה ואשר ידעו למי לפנות בעת הצורך. דאגתם הייתה דאגתו ולא היה גבול למסירות לבו. כעניין ראשון במעלה ראה את הטיפול בחייל ובמשפחתו, ותחום זה הוא פיתח ולו התמסר במיוחד. גם כאשר הוחמרה מחלתו, הוא לא נסוג כי ידע שרוח הלחימה של החייל בחזית קשורה במורל העורף האזרחי ואותו טיפח, לקידומו שקד ובו השקיע כל מאמץ".