גולדצויג, יונתן (“יותי”)

בן יוסף ובסי. נולד ביום ב' בכסלו תשי"ג (20.11.1952) בחיפה. למד בבית הספר היסודי "זכרון יוסף" ובבית הספר התיכון העירוני ה' – שניהם בחיפה. כשהיה בן תשע הצטרף לקבוצת "הפועל" בהר הכרמל. תחילה עסק בהתעמלות ולאחר מכן בכדורסל. לספורט זה התמסר במיוחד והצטיין בקבוצתו. פעמיים אף הוזמן לאימוני נבחרת הנוער של ישראל. בשעות הפנאי התמסר לספורט, כאמור, ופרט לכך היה מקדיש את זמנו לקריאת ספרים בנושאים שונים ומגוונים ומכל הבא ליד. יונתן אהב גם את משחק השחמט ושיחק עם כל מי שנזדמן לו. לרוב הייתה ידו על העליונה במשחקים אלו. גם פתרון תשבצים היה חביב עליו וכן אהב מאוד מוסיקה קלה ופזמונים. יונתן היה בין המצטיינים בלימודים בבית הספר התיכון ולפני בחינות הבגרות הפך הבית ל"בית ועד לחכמים", כאשר רבים מבני כיתתו באו ללמוד יחד איתו ולהיעזר בו. היא היה בעל תפיסה מהירה וזכרונו קלט את כל מה שקרא ושמע. יונתן לא היה "מודרני" כרבים מבני גילו; לא התגנדר בלבושו, לא עישן ולא ביקר בדיסקוטקים. בקיץ 1970, בתום שנת הלימודים בבית הספר התיכון, היה כבר דרוך כולו לקראת הגיוס לצה"ל וגמור היה עמו כי עליו להצטרף ליחידה קרבית. אז החל להתכונן לקראת משימה זו והשקיע מאמצים רבים בתרגילי כושר שונים. בראשית פברואר 1971 גויס לצה"ל וכבר בהיותו בבסיס הקליטה והמיון התבלט בכושר הגופני, במבנה גופו התמיר ובגישתו הרצינית. בבואו הביתה לחופשה, לא היה קץ לאושרו בלבשו את מדי הסיירת שאליה נתקבל. האימונים המפרכים בתקופת הטירונות מעולם לא הטילו בו ספקות אם היטיב לבחור בשירותו ומעולם לא התאונן על קשי החיים בצבא. תמיד היה משיב בחיוך כי אינו מתחרט על בחירתו. לאחר תקופת הטירונות בסיירת, ניכר השינוי באישיותו; ביישנותו נעלמה ואט-אט הפך להיות גבר בגברים. הימים המאושרים ביותר בשירותו הצבאי הקצר היו הימים שהיה חוזר הביתה ענוד כנפי הצניחה והסיירת. אלה היו ימי חג בשבילו והיה טורח לקבוע את ה"כנפיים" במקום המדוייק בחולצתו. ביחידה התבלט מיד והתחבב בזכות חוש ההומור שלו, צניעותו ונכונותו לבוא לעזרת הזולת. בבואו הביתה לחופשה, מיוזע ועייף, לא התלונן, אלא סיפר בגאווה להוריו על הישגיו באימונים, בצניחה ובכל פעולותיו. שעות רבות היה מקדיש לניקוי נשקו האישי ולסידור קפדני של ציודו הצבאי. אור ליום ט' בטבת תשל"ב (27.12.1971), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בחיפה. מפקד הגדוד שלו כתב מכתב תנחומים להורים על נפול בנם בפעילות המבצעית ברצועת עזה. בין יתר דבריו כתב: " – – – במשך שירותו התבלט בכושרו הגופני, בגישתו הרצינית והתחבבותו על חבריו. הוא היה אחד מאותם חיילים הרואים את שירותם הצבאי כשליחות ובהתאם לכך הייתה רמתו כחייל".