גולדפרב, משה

בן רחל ושמעון, נולד ביום כ"ה בניסן תרפ"ג (11.4.1923) בווארשה, בירת פולין. בעודו נער הפציר בהוריו שיעלו ארצה, כי רצונו להיות אזרח הארץ מנעוריו. הוריו נעתרו לבקשתו ובשנת 1937 שלחוהו ללמוד בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. אחרי שנתיים באה כל המשפחה לארץ והוא הפסיק את לימודיו והתמסר לטיפול בפרדס של הוריו. הוא נאבק בהצלחה בקשיים החומריים שנוצרו עקב פריצת מלחמת-העולם השנייה ובעמלו הרב הביא את הפרדס לידי שגשוג. בשנת 1941 התגייס לפלמ"ח, סיים קורס מ"כים והדריך ואימן מחזור אחרי מחזור. בשנת 1944 שוחרר בגלל מחלה אך המשיך להדריך בתל-אביב בנשק כבד. הוא נתחבב על חבריו וחניכיו ובינם לבין עצמם היו מציינים אותו בשני תארים: "ילד טוב" ו"בחור כארז". אחרי החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ ופרוץ מלחמת-העצמאות גויס, עם אנשי המילואים, לשירות מלא בפלמ"ח. כמפקד שיירות לירושלים הצטיין באומץ לב ובכושר ארגוני ופיקודי. הוא נשלח ללוות שיירה לגוש עציון, השתתף בקרב ליד נבי דניאל, הצליח להבקיע לו דרך חזרה אל הגוש ונשאר להשתתף בהגנת המקום. משה דחה את ההזדמנות שניתנה לו לחזור במטוס לתל-אביב. הגדיל לעשות בקרבות ובשיבוש התחבורה הערבית על הכביש הראשי ונסך בחבריו את הבוז לפחד. תוך כדי עיבוד תוכנית לחזור ולכבוש את המנזר הרוסי נפגע ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948) יחד עם כמה חברים מפגז שפגע באוהל, ונפל. ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.