גולדפרב, אורי
אורי, בן נשקה וצבי, מניצולי השואה, נולד ביום א' בכסלו תש"ו (6.11.1945) בבודפשט שבהונגריה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1947. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ פרוד והמשיך בלימודים בבית-הספר התיכון בקיבוץ גינוסר. אחרי-כן למד במכללת תל-חי. אורי היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ועל חבריו. היה חבר בתנועת הנוער העובד והלומד וברבות הימים היה למדריך של גרעין נח"ל שהורכב מתלמידי בית-הספר "כדורי" ויועד להשלים, לאחר השירות הצבאי, את משק פרוד. אורי גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1964, והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה, בקורס מ"כים חי"ר ובקורס קציני חי"ר. לאחר ששוחרר מן השירות הסדיר – השלים קורס למפקדי פלוגות בחיל-השריון. בימי מלחמת ההתשה התנדב לפקד על אחד המעוזים שעל גדות תעלת סואץ. מפקדו מעיד עליו שהיה קצין יעיל, נאמן, אחראי ומסור לתפקידו ואהוב על פקודיו. על השתתפותו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". אורי חזר למשק, והקים את ענף הכותנה וריכז אותו במשך שלוש שנים ובעונות המתות היה למרכז העבודה במשק. אורי היה חסר מנוחה, התלבט הרבה וביקש לנסות דרכי חיים מחוץ לקיבוץ; שנה אחת היה קצין-ביטחון בחברת התעופה "אל על" ולאחר שחזר למשק שוב יצא לבחון דרך אחרת. הוא אהב מאוד לקרוא והיה איש שיחה נלבב, אהב לטייל ברחבי הארץ ולצלם את נופיה. וכן אהב צמחי נוי וצמחי בר. כאדם היה מסתגר ומאופק, ביישן מעט ומתבודד. מטבעו היה עקשן ותמיד חתר לשלמות ורחק מן השגרה ומן המקובל. הוא אף ביקש לתקן את המצב החברתי במשק. תמיד נכון היה לעזור לזולת וידע להטות אוזן קשבת לכל אדם. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ישר ובעל מצפון. במלחמת יום הכיפורים השתתף אורי בקרבות הבלימה והפריצה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפל אורי בקרב שהתחולל באזור אום-בוטנה. אורי הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפרוד. השאיר אחריו אב, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן. על הגבורה שגילה במילוי תפקיד קרבי, תוך חירוף נפש, הוענק לו עיטור העוז. וזה תיאור המעשה: "ביום 7 באוקטובר 1973, לאחר קרב קשה במגנן הנ"ט לפני תל-פארס, גרר רב-סרן אורי גולדפרב ז"ל וארגן את חילוצם של טנקים שנותרו ללא דלק בעמדה, כשהוא הולך ברגל, חשוף לאש ארטילריה במשך כשלוש שעות, עד שהכניס את כל הגדוד לחניון-לילה. ב-10 באוקטובר ניהל בעצמו את חילוץ הטנקים התקועים של החטיבה, כשהוא מפנה חללים מתוך הטנקים שנפגעו, תחת אש ארטילרית כבדה. ב-18 באוקטובר נטל רב-סרן אורי גולדפרב ז"ל לידיו את הפיקוד על הגדוד, ובמשך היום תכנן והכין את הגדוד לכיבוש הכפר אום-בוטנה. ב-19 באוקטובר פיקד על כוח טנקים שכבש את אום-בוטנה בשיתוף עם הצנחנים, כשהוא מגלה כושר-פיקוד ואומץ-לב מעל לרגיל. ב-19 באוקטובר בבוקר נתקבלה קריאה לעזרה – לחילוץ פצועים מכוח חרמ"ש, שהיה ממזרח לכפר. תחת אש כבדה של טנקים, שעמדו במרחק של 800 מ', יצא רב-סרן אורי גולדפרב ז"ל לחלץ את כוח החרמ"ש – ואז נפגע ונהרג. רב-סרן אורי גולדפרב ז"ל, שהיה צנחן ועבר הסבה לטנקים שבוע ימים לפני המלחמה, גילה התמצאות ושליטה יוצאים מגדר הרגיל בטנקים ובפיקוד על כוח, אומץ-לב למופת, מסירות ואחוות-לוחמים". בשבועון "במחנה" פורסמה רשימה לזכרו בשם "צנחן כקמב"ץ".
