גולדפינגר, שמואל

שמואל (שמוליק), בן שרה ויחזקאל, נולד ביום ל' בכסלו תשט"ו (25.12.1954) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "בארי" בנוה-שאנן בחיפה וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון הריאלי בעיר הולדתו. שמואל היה תלמיד מצטיין, חרוץ ושקדן והתייחס ללימודים ברצינות ובכובד-ראש. מנהל בית-ספרו מעיד עליו, שהיה "צנוע ושקט בכל הליכותיו, אהוב על מוריו ועל חבריו". בעודו צעיר אהב לקרוא ולעסוק במלאכת-יד והעדיף את הקריאה ואת המלאכה על עיסוקים אחרים, כגון משחקים. בכוחות עצמו למד את השפה האנגלית על בוריה ועסק בתרגום ספרים מאנגלית לעברית. חלק מזמנו הפנוי הקדיש גם לצילום, היה נלהב לתחביבו זה ועשה בו גדולות. שמואל היה נער רחב אופקים, שתחומי התעניינותו מרובים. הוא היה אחראי ודייקן, נבון מאוד ובעל חוש ביקורת חריף וכושר ניתוח מעמיק. נעים שיחה היה ודיבורו שקול. מטבעו היה אדיב ונעים הליכות, ישר ובעל מצפון. כל מיודעיו הכירוהו כאדם אופטימי ועליז, ובעל חוש הומור מצוין וחבר נאמן. תמיד מוכן היה להטות אוזן קשובה לידיד ולעזור לזולתו. הוא היה בן טוב ומסור להוריו. שמואל גויס לצה"ל בסוף ינואר 1973. הוא התנדב לחיל-האוויר וביקש להיות טייס, אך הוצב לחיל התותחנים. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס לרגמי מרגמות כבדות מתנייעות והוענק לו ציון גבוה (90). הוא היה חייל מצוין, אחראי ומסור לתפקידו, ושימש דוגמה לחבריו במזגו הטוב ובצייתנותו. במשך תקופת שירותו הקצרה בצבא, הקפיד לשמור על קשר תמידי עם הוריו כדי להרחיק דאגה מלבם. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלח עם יחידתו לחזית ברמת הגולן, שם השתתף בקרבות הבלימה הקשים נגד הסורים. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), נפל שמואל בקרב באזור בוקעתא. יומיים תמימים עמדו הוא ואנשי צוותו בקרב עז ונלחמו בחיילים הסורים. לפתע התפוצצה המרגמה בגלל הזנה כפולה ושמואל ואנשי הצוות נהרגו. תחילה נחשב כנעדר, ולימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחיפה. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שמואל היה חייל למופת, שקט, וממושמע. הוא השתלב להפליא בעבודת הצוות וזכה להערכת מפקדיו".