גולדנברג, שני

בת מרגרט ודניאל. נולדה ביום ט"ז בסיוון תשל"ז (2.6.1977) בבאר שבע. ילדה חייכנית ומלאת שמחת חיים. את לימודיה היסודיים החלה שני בבית-הספר "אלון" ובכיתה ג' עברה לבית- הספר "רימון" בבאר שבע. לאחר ארבע שנים עברה משפחתה להתגורר בעומר ושני עברה לחטיבת הביניים "צבר", שם היתה פעילה במועצת התלמידים, והמשיכה עם כל חבריה לתיכון ההתיישבותי "אשל הנשיא", בו למדה במגמה ההומניסטית. כשהיתה בכיתה ט' הצטרפה שני לשבט "במדבר" של תנועת "הצופים" בעומר. בתקופת החופש הגדול שבין כיתה י"א לי"ב בילתה עם חלק מחבריה בקיבוץ מלכיה בצפון הארץ במשך חודש וחצי. לאחר סיום הלימודים ולפני גיוסה לצבא, נסעה עם משפחתה לטיול באנגליה ומשם המשיכה לטיול משותף עם חברותיה ביוון. שני אהבה את החיים וידעה לנצלם היטב. חבריה מעידים כי היתה לה יכולת נתינה שביטאה את אהבת האדם שבה. לא אחת שימשה כאשת סודן של חברותיה שהעריכו את פיקחותה ואת שיקול דעתה. במחצית חודש דצמבר 1995 התגייסה שני לצה"ל. היא הוכשרה כצפ"טית והוסמכה, לאחר שבוע התנסות בבסיס שבגבול לבנון. בתחילת שירותה שובצה למפח"ש, אך שם הרגישה שאינה מפיקה תועלת מהמקצוע שרכשה, לכן ביקשה לשנות את מקום שירותה לבסיס סגור, בו "תרגיש", לדבריה, את השירות בצה"ל. כך הגיעה לבסיס "שיזפון" שבדרום הארץ ונקלטה בו היטב. שני זכתה לחוות דעת חמות ממפקדיה והביעה את רצונה לצאת לקורס קצינות בהמשך השירות. במהלך שירותה ב"שיזפון" הכירה את אבי, ששירת עמה באותה יחידה, ויחסי ידידות נרקמו ביניהם. הקשר התחזק והם החליטו לצאת לפגישה ראשונה. אותו ערב, שהחל בהתרגשות ובציפייה עמוקה, הסתיים באסון. ביום א' באדר א' תשנ"ז (8.2.1997) נפלה שני בעת שירותה, בתאונת דרכים שאירעה בכניסה לעיירה שדרות. עמה נפל חברה, סמל אבי מיכלאשווילי. שני הובאה למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בעומר. בת עשרים היתה בנופלה. הותירה הורים ואח – רועי-משה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "שני, זכרונה לברכה, שירתה כמפעילת חדר מברקה בפלוגת הקשר של עוצבת 'בני אור'… תוארה על ידי מפקדיה כחיילת אחראית ומסורה, שביצעה כל משימה שהוטלה עליה על הצד הטוב ביותר. שני גילתה מעורבות בנעשה ביחידה והפגינה נכונות לעזור ולסייע לסובבים אותה בכל עת". מפקד פלוגת הקשר בבסיס בו שירתה, כתב למשפחה: "את תפקידה מילאה שני ברצינות, במקצועיות, באיכפתיות ובמסירות אין קץ. על שני ניתן היה לסמוך בעיניים עצומות. היא ביצעה את תפקידה בצורה עצמאית וללא סייג. לשני היו תכונות אופי ייחודיות, שבאו לידי ביטוי בחברות האמיצה שרקמה עם מספר חיילים וחיילות בפלוגה. הקרבה ביניהם היתה לדוגמה לשאר החיילים. שני תחסר מאוד לפלוגה באופטימיות שתמיד היתה בה, במרץ ובמעשי הקונדס שכה אפיינו אותה".