גולדנברג, ישראל (ג’וני)

בן מאיר. נולד בשנת תרס"ח (1908) בפולין ועלה לארץ-ישראל מקרמניץ שבווהלין בשנת 1925. בשנותיו הראשונות בארץ עבד בעבודות שונות: סלל כבישים ועסק בייעור, בהקמת מערכות השקיה ובקידוח בארות מים בנקודות ישוב שונות. היתה בו מזיגה של תום, פשטות, צניעות וכנות ועם זאת ניחן באומץ ובהעזה מופלגים. חבריו מאותה תקופה זוכרים את האיש החסון דוהר על סוסו, נכון תמיד להשליך נפשו מנגד ולהתייצב מול כל סכנה בהתנגשויות עם פורעים. הוא נקשר לאדמת הארץ בכל נימי נפשו ואהב בה כל עץ וכל רגב. בשנת 1935 נפצע בידו ונבצר ממנו להמשיך ולעסוק בעבודה גופנית. הוא היה לשומר ובתפקיד זה התגלה כבעל סמכות ובטחון שהשפיעו על הסובבים אותו. במאורעות 1936 התגייס למשטרת הישובים כנוטר. זמן מה התגורר עם משפחתו בפרדסים ולאחר מכן הוטל עליו לעמוד בראש פלוגה שתפקידה לסייע לישובים בגוש תל מונד לעמוד נגד התקפות הכנופיות. הוא היה עובר בראש אנשיו, במכונית, בכל הנקודות גם בשעות היום וגם בשעות הלילה ולעתים קרובות היה מדהים את חבריו במעשי גבורה בהתקרבו סמוך מאוד אל התוקפים כדי להבריחם בירי ממרחק קצר. בליל שבת כ"א ניסן תרצ"ח (22.4.1938) שעה שעשה בשמירה בפרדס בגוש תל מונד הותקף ישראל על ידי כנופיה ערבית ונפצע בחילופי האש. הוא הועבר לבית החולים וביום כ"ו בניסן תרצ"ח (27.4.1938) מת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בתל מונד. הניח אשה ובן. בהספד אמר עליו אחד מחבריו: "היית סם מרפא לחבריך. שימשת דוגמא של מסירות ואומץ. הזדים משתוללים שנים ולנו אסור להתעייף, דרכך וגבורתך צו-קודש לנו". שמו הונצח בחוברות הזיכרון "הם הלכו", בהוצאת המועצה האזורית הוד השרון ו"דמויות – שומרים, מגינים, לוחמים".