גולדמן, מיכה

מיכה, בן יפה (ג'נט) ובנש (ברנרד), נולד ביום כ"ו בחשון תשי"ד (4.11.1953) בקיבוץ גדות. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בבית השיטה. מיכה היה תלמיד חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נתחבב עליהם משום שהיה טוב לב וחביב ומוכן תמיד לעזור לכל מי שביקש להסתייע בו. חברו מספר עליו: "מעולם לא סירב לאיש ולא ידע לומר לא". היה לו חוש טכני מיוחד, והוא אהב לפרק ולהרכיב כל מיני מכשירים, כלים ומכונות. תמיד ביקש לשפר ולשפץ, להוסיף התקן כלשהו ולשכלל. הוא היה פעלתן ומלא מרץ ולא יכול לשבת בחיבוק ידיים ובאפס מעשה. מיכה אהב בעלי חיים: תוכים, כלבים, נחשים, צבים ואוגרים והיה מטפל בהם בחיבה רבה. גם לטייל אהב – ברכב וברגל – והרבה לסייר ברחבי הארץ. היה לו חוש הומור מצוין. והוא היה רציני וכבד ראש, מעמיק חשוב ובוחן כל עניין בביקורתיות, הוא היה עקשן ודבק באתגרים שהציב לעצמו. כל מה שעשה – עשה ביסודיות, בחריצות ובשלמות. אדיב היה ומנומס, עדין נפש ונעים הליכות. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, אהב אותם וכבדם מאוד. מיכה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1971 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק (והוענק לו בו ציון גבוה – 95), ובקורס למפקדי טנקים. חברו סיפר עליו: "הוא היה שקט. הוא לא היה מט"ק קשוח וחדרו היה המרכז החברתי של הסגל". בתקופת שירותו בצבא השתדל שלא להדאיג את הוריו והקפיד לכתוב להם מכתבים לעיתים קרובות מאוד ולסור הביתה בכל הזדמנות. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נשלחה יחידתו לחזית בסיני, והוא השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), בקרב על הקמת ראש הגשר, בציר "לכסיקון" ליד "החווה הסינית", נפצע מיכה קשה ומת מפצעיו. בשעת לילה, כאשר נע עם פלוגתו, נפל הטנק שלו למחפורת, ולאחר שחולץ ירד אחד הזחלים ממקומו. מיכה וצוותו עמלו קשה בהרכבתו ולאחר שסיימו ביקשו להדביק את שאר הטנקים. בדרכם נתקלו במארב של מצרים שפגעו בטנק שלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בבית השיטה. השאיר אחריו אב, אם, אח, ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "מיכה היה מפקד טנק מעולה, היודע להשרות על לוחמיו מאהבתו לטנק. בקרבות שהשתתף גילה אומץ-לב ודבקות במשימה". קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכר בניו שנפלו במלחמה ומיכה בתוכם.