גולדמן (גולצמן), אהרון
אהרון (גולדי), בן חיה ופישל, מניצולי השואה, אשר שכלו את בתם בימי מלחמת העולם השנייה, נולד ביום ג' באייר תש"ז (23.4.1947) בגרמניה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1948. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם ביאליק בחולון והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון החדש בחולון, במגמה הביולוגית. מורהו בבית הספר היסודי כתב: "הוא היה נעים הליכות ועדין-נפש, פניו הביעו טוב-לב וחיוך ביישני היה שפוך עליהם. הוא נתחבב על כל מוריו ועל כל חבריו". מחנכותיו בבית-הספר התיכון העידו עליו, שהיה ברוך-כשרונות ורבגוני בתחומי התעניינותו; נער שקט, ממושמע ורציני. אהרון גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1965 והוצב לחיל ההנדסה. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס מ"כים חי"ר, בקורס מש"קים של חיל-ההנדסה, בקורס קצינים ובקורס קציני הנדסה-קרבית. הוא היה קצין אחראי ומסור לתפקידו, דואג לפקודיו ואהוב עליהם מאוד. בחופשותיו עבד בכל עבודה אשר נמצאה לו, כדי שלא להיות נטל על משפחתו. מתוך צניעות לא הרבה לספר על הישגיו וכדי שלא להדאיג את הוריו, לא אמר דבר על האימונים הקשים והמפרכים ואף הסתיר מהם את דבר השתתפותו בפעולות מסוכנות. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר בצה"ל החליט אהרון להקדיש את זמנו ללימודים ועשה בהם חיל רב. הוא למד באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, בחוג לביולוגיה, ובאוניברסיטה העברית בירושלים – בבית-הספר לפולימרים ולסיבים. אהרון היה תלמיד חרוץ ושקדן, מתמיד ומעמיק. על הישגיו ועל ציוניו הגבוהים הוענקו לו פרסי לימודים ומלגות. באוניברסיטת בן-גוריון הוענק לו התואר בוגר-למדעים בביולוגיה ובאוניברסיטה העברית בירושלים הוענק לו התואר מוסמך למדעים בבית-הספר לפולימרים ולסיבים. עבודתו – אשפרת בדים על-ידי ריאקציות צילוב בגלוטראלדהיד – תרמה תרומה חשובה לפיתוח ענף הטקסטיל בארץ. אחד מסגל המרצים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב אמר עליו, שהיה שקול-דעת וידע להתמסר לעניין שהיה אהוב עליו. ומנהל בית-הספר לפולימרים ולסיבים כתב: "הוא היה מקורי ומוכשר, בעל חוש-ביקורת-עצמית מפותח. הוא לא קיבל עובדות כפשוטן, אלא הפך והפך בניסיונות, חזר ובדק עד שהשתכנע, מעל לכל ספק, בנכונותן ובסבירותן". כפעם בפעם היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ומילא את חובתו ברצון ובנאמנות. אהרון היה שתקן וצנוע ומעודו לא ניסה להתבלט. הוא היה חברותי מאוד וקנה לו ידידים הרבה, אהב לעזור לזולת והתנדב לכל מעשה שנתבקשו לו מתנדבים. תמיד היה עצמאי בהחלטותיו והצטיין בביטחון-עצמי רב, בדרכו ובמעשיו. הכל הכירוהו כאדם אדיב, רגיש וישר, איש אמת ובעל מצפון. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו, ומכיוון שלא היה דתי כמותם, ניסה למצוא דרך חיים, שלא יהיה בה כדי לפגוע ברגשותיהם. במקום עבודתו בבית-החרושת "ארגמן" היה כימאי טקסטיל, וזכה לתשבחות רבות מפי מעסיקיו ומפי חבריו על עבודתו היסודית ועל התמדתו. בסוף שנת 1972 נשא את חברתו רות לאישה. במלחמת יום הכיפורים השתתף אהרון בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום ו' בחשון תשל"ד (1.11.1973), נפל אהרון בגזרה הדרומית, מצפון לאגם המר הגדול, באזור תעוז כברית. הוא היה מפקד מחלקה, שתפקידה היה לחלץ טנקים שנותרו בשטח ההפקר. לאחר החילוץ, שנעשה בלילה, עלה הנגמ"ש שלו על מוקש וכל אנשי הצוות ואהרון בתוכם, נהרגו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, אחות ואם, שנפטרה מצער שנה לאחר נפול בנה. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אהרון היה קצין מצוין, שקט ואמיץ, שחייליו חבים לו את חייהם". משפחתו תרמה לזכרו לוח זיכרון ונר תמיד לבית-הכנסת הגדול בחולון.
