גולדמן, אברהם-יהודה

בן שרה וזאב, נולד ביום כ"ו בחשוון תרפ"ה (23.11.1924) בתל- אביב. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לירושלים ושם התחיל ללמוד ב"חדר", ומשחזר אחרי שש שנים לתל-אביב למד ב"תלמוד תורה" ואחר-כך בבית-הספר "תחכמוני". בהיותו בן 14 יצא לעבודה לעזור לפרנסת המשפחה. הוא למד חרטות בבית-הספר למלאכה של "המזרחי" בנווה שלום והשתלם בקורס לשרטוט בבית-הספר על שם מכס פיין. אחר-כך עבד בבתי-מלאכה שונים, וכחמש שנים בבתי-המלאכה של הצבא הבריטי בשטח התערוכה. כבן 17 הצטרף ל"הגנה" וגם בה עבד לפעמים בתיקון ציוד צבאי. יצא בכל שעת צורך לאימונים מחוץ לעיר וסייר בכל רחבי הארץ, וכן שירת בזמנים שונים לפי פקודת ה"הגנה" במכבי-אש וגם במשטרה המיוחדת, ועסק לעתים בהעברת נשק וציוד על אף האיסור והאיום במשפט צבאי ובעונש חמור ביותר. מאז החלטת עצרת האו"ם על חלוקת הארץ והתפרעויות הערבים שבאו בעקבותיה, התנדב לשורות חטיבת "גבעתי". הוא עמד על משמר גבולות תל-אביב בחזית מנשיה בעמדה הקיצונית ביותר ברחוב זרח ברנט והשתתף בהתפרצות לרחוב חסן-בק. בחודש פברואר 1948 נשלח אל הדרום, שם פעל כסייר מוכשר והשתתף בהרבה קרבות, ביניהם כיבוש בית דראס ומע'אר ובכיבוש הראשון של הכפר פלוג'ה (לפני הפלישה המצרית). באביב סיים קורס חבלה בשרונה והשתתף בכיבוש תל-א-ריש ויאזור ואחר-כך בכיבוש סלמה ובליווי שיירות לנגבה. בראשית המלחמה נגד המצרים שירת כחבלן בפלוגה המסייעת של אחד הגדודים. ביום 12.5.1948 השתתף אברהם כחבלן בפעולת פיצוץ גשר "עד הלום", פעולה שתרמה לעצירת תנועת הצבא המצרי. כמו-כן היה בכוח החסימה באחד הניסיונות לכיבוש משטרת עיראק-סואידן. את כל פעולותיו רשם ביומן שהשאיר אחריו. ביום כ"ג באייר תש"ח (1.6.1948) נהרג בהתפוצץ מוקש תחתיו ונקבר בבית-הקברות בבאר טוביה. ביום כ"ט בתשרי תשי"א (10.10.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.