בנם הבכור של אריקה ועובדיה, נולד בפתח תקווה ביום ג' באב תשכ"ב (2.8.1962), אח לעמוס, יעקב ומיכאל גולדמן. אבנר למד בבית ספר הממלכתי-דתי "נצח ישראל" בפתח תקווה ובמקביל ללימודיו, היה חניך בתנועת "בני עקיבא". משבגר מעט הוכשר למדריך בתנועה, והדריך בני נוער בשכונת העולים שעריה. מגיל צעיר גילה עניין במדעים, אלקטרוניקה וטכנולוגיה וערך ניסויים באופן עצמאי ובכיתה ז' עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא 'נחלים', בה סיים את לימודיו התיכוניים בהצטיינות, במגמת פיזיקה. בשעותיו הפנויות הרבה לטייל ברחבי הארץ, עסק בספורט, באימוני כושר ובסנפלינג. בן שמונה עשרה שנים היה כשפנה לישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים, ובמסגרתה התגייס לצה"ל. בחמישה במאי 1981 התגייס אבנר לצבא, לאחר שהתקבל לקורס טיס מספר 100 בבסיס חיל האוויר בחצרים. במרס 1983 סיים בהצלחה את קורס הטיס במגמת מסוקים בבית הספר לטיסה, ולאחר קורס אימון מבצעי (קא"מ) הוצב בטייסת מסוקי יסעור, טייסת "דורסי הלילה", בה הוסמך כטייס ורכש ניסיון. בשנים 1986-1988 שימש מדריך טיסה בבית הספר לטיסה בחצרים ועם סיום תקופת הדרכה שב לטייסת בתל נוף, ובתום ההתחייבות השתחרר משירות הקבע. לאחר תקופת לימודים בפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב סיים בתואר מהנדס מכונות והחל לעבוד בתעשיית הייטק. בשנת 1995 (לאחר לימודי מחשבים בממר"ם) שב לשירות צבאי ביחידת 'אופק' בחיל האוויר, בה שילב בין עולם הטיסה לעולם המחשבים. במקביל לשירותו כמפקד יחידת מחשוב ב'אופק', המשיך להתייצב כטייס, 50 ימים בשנה, בכללם תורנויות וכוננויות חגים ושבתות. במהלך תפקידו כטייס יסעור, בקבע ובמילואים, השתתף במבצעים רבים בארץ ומעבר לגבולות המדינה, והיה שותף להצלת חיי אדם, אזרחים כחיילים. משחצה את גיל המילואים הקרבי הקבוע בחוק, המשיך לשרת בהתנדבות כאיש מילואים. ניסיונו הרב, צניעותו וביטחונו היו סלע איתן של ניסיון ורוגע. ועם השנים, הפך אבנר משענת מנוסה למפקד הטייסת: נכס צאן ברזל, היה אומר מפקד טייסת אחד למחליפו ומייעץ, כשתגיע לצומת החלטות קשה – היוועץ בו. באדר תשמ"ה (1985) נשא אבנר לאישה את אורית, וכעבור שנים אחדות בנו את ביתם במודיעין. בנם הבכור, ערן, נולד בשנת 1988, אמיר נולד בשנת 1992, איתן שנתיים אחריו, בשנת 1994, ובמחצית שנת 1997 נולדה הבת תמר. אבנר היה לב ומרכז משפחתו, ליווה את רעייתו, אורית, בהישגיה הגבוהים בעבודה ובאקדמיה, ואת ילדיו הנבונים הַחל מצעדם הראשון ולאורך נעוריהם. מיום נישואיו ולאורך השנים התייחס לזוגיות שבנה כחסד, לרעייתו ככלה, ולילדיו כאל בני בריתו. יחד יצרו אבנר ואורית מארג של כוח ובסיס של חום. משפרש משירות קבע מיחידת 'אופק' בשנת 2007, ולמרות שהיה מבוקש בתעשיית ההייטק האזרחית, בחר להקדיש את זמנו למי שאהב יותר מכל; אורית, ערן, אמיר, איתן ותמר, ולמה שאהב יותר מכל; אהבת התורה והארץ, השכלה והרחבת הדעת, והטיסה. הוא למד תלמוד בבית המדרש הירושלמי 'רעוא', במכון מגלי"ם – המכון הגבוה ללימודי ירושלים ובמכון ללימודי קידוש החודש בישיבת 'כרם ביבנה'. בעירו מודיעין, הפך לאחד מעמודי התווך של קהילתו בה ייסד ולימד שיעור גמרא שבועי בבית הכנסת. באוניברסיטת בר אילן, התקבל למסלול דוקטורט בתוכנית מדע, פילוסופיה וחברה ולמד לקראת התואר השלישי . במקביל, המשיך להגיע בהתנדבות לימי מילואים בטייסת בה צמח. ביום ט"ו באב, חג האהבה, תש"ע (26.7.2010) נפל בפעילות מבצעית בהרי רומניה. יום לאחר שנקרא לשירות מילואים בטייסת, יצא עם אנשי צוותה לאימון במסגרת שיתוף פעולה בין צבא ישראל לצבא רומניה. במהלך האימון, בתנאי מזג אוויר ערפילי בהרי הקרפטים, התרסק המסוק וכל אנשי צוותו נספו. חמישה מטובי בניה של הטייסת נפלו עמו; אלוף משנה דניאל שיפנבאור, רב סרן יהל קשת, רב סרן ליאור שי, סרן ניר לקריף, רב-סמל ראשון אורן כהן ומשקיף רומני – קפטן סטפן קלאודיו דרגנה. בן ארבעים ושמונה שנים היה אבנר ביום נפלו והובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין. אחריו, הותיר אישה וארבעה ילדים, הורים ושלושה אחים. הרב הצבאי הראשי וחברו לטייסת, תת-אלוף רפי פרץ נשא דברים: "אנחנו כואבים את חסרונך, אחי. הנשמה הגדולה שלך באה מהנורמות המוסריות הגדולות ביותר שתבעו מעצמן מאמץ עליון להוציא כל רסיס של יכולת שנטע בהן ה' למעננו, למען האמת של העם הזה. נפגשתי באישיות נדירה, יוצאת דופן, אוהבת ספר, נחושה. גיבור גדול, אבל גיבור ששייך לדבר הכתוב: 'גיבורי כוח עושי דברו', אוהב ישראל קבוע, מתמיד, שקט, איש מוסר ובן תורה אמיתי". בשבת, טרם היציאה לרומניה ובסמוך ליום הולדתו של אבנר, חלה פרשת "ואתחנן", פרשת בר המצווה שלו ואבנר התכבד בעלייה לתורה, בקריאת עשרת הדיברות ונשא דברים בבית הכנסת. רבה הראשי של מודיעין, הרב דוד לאו, ספד לו: "אבנר היה אחד הדברים הטובים שבינינו. מגידולי הארץ, שהילך בה כאיש ששילב בין מוח לחום אנושי, במהלך מ"ח שנותיו. זכינו, וראינו את טוב הארץ". רבים ספדו לאבנר, בני משפחה, רֵעים ומפקדים לטייסת וליחידת 'אופק', חברים ושכנים, רמי מעלה ובני העם. מדבריהם, עלתה דמותו של אבנר כאדם מאופק וחם, שילוב ייחודי וקורן באורך רוח וברוחב לב, נעים הליכות ואציל נפש, איש שהיה עילוי אולם נהג כשווה בין שווים. נדיר מאוד לפגוש אדם בעל חשיבה מבריקה ובהירה כשל אבנר, ספד לו חברו עורך הדין גיל סלוביק, המשולבת בנועם הליכות, ענווה והסתכלות מפוכחת ומפויסת על החיים. ואכן, אבנר הצניע את עולמו לעצמו ורבים גילו את מלוא כישוריו האינטלקטואליים והתורניים, רק לאחר לכתו. בקרב אחיו היה כתובת לפנייה, סמכות למדנית, מבוססת ומרחיבת אופקים, אח בכור במלוא מובן המילה, אחריו הלכו מיום היוולדם. כולם אהבו את אבנר וחסרונו פער חלל שאין לו ממלא. מתוך כך, הפך תהליך הנצחתו למסע חובק אדם, ימים וארצות. בשנה הראשונה לנפילתו יזם אחיו, עמוס, פרסום דברי תורה, אותם העביר אבנר מדי שבוע בקהילתו 'מנורת מודיעין' הנקראת כיום על שמו – 'מנורת אבנר'. דברי התורה פורסמו בשבועון 'שבתון' – המופץ בבתי כנסת ברחבי הארץ. מידי חודש התקיימה במה לזכרו באולפנת 'אורות מודיעין' בנושאי יהדות, מדע, פילוסופיה, חברה וצבא, בהשתתפות מרצים אורחים, ובאתר האינטרנט של חברי קהילתו במודיעין כונסו כתבות ודברים לזכרו. שלושה חודשים לאחר נפילתו הופיע מאמר שכתב אבנר – 'ראש השנה, יום או יומיים' בספר 'יודעי בינה' כרך ה' בהוצאת ישיבת 'כרם ביבנה'. באותו החודש, אוקטובר 2010, נפתחה תערוכת צילום לזכרו של אבנר בבית 'יד לבנים' ברחובות. בתערוכה 'הרחובות ממריאים לאט' הוצגו כמה צילומי אמנות שצילם אבנר בנעוריו לצד תמונתו ודברים לזכרו. בחוג לימודיו באוניברסיטת בר אילן מוענקת מדי שנה מלגת לימודים על שמו של אבנר גולדמן במסלול דוקטורט במדע פילוסופיה וחברה. בטקס רב משתתפים, שנערך בחודש ניסן תשע"א, אפריל 2011, נקראה הספרייה התורנית הקהילתית בישיבת ההסדר 'מאיר הראל' במודיעין, על שם אבנר גולדמן. בספטמבר 2011 נחנכה אנדרטה לזכר הנופלים במקום התרסקות מסוק היסעור ברומניה, ביוזמת משרד הביטחון וחיל האוויר ובהשתתפות מפקד חיל האוויר האלוף עידו נחושתן, בני משפחה ונציגי חיל האוויר. ביום נפילתו החזיק עימו סגן אלוף אבנר גולדמן ספר פילוסופיה (לשעות אימון ארוכות) בסרבל הטיסה, ובתיקיו מלאי קרקרים כשרים. עולם שלם של מחשבה ואמונה, חום ותבונה, עלה עמו בסערה השמיימה, ולא שב.
