גולדין, דב (בורקה)

בן אברהם יצחק. נולד בשנת תרס"ה (1904) בדווינסק, לטביה. בעודו ילד נפטרה אמו והוא גדל על ברכי אם חורגת וסבתא. תחילה למד בחדר המתוקן העברי, שכונה גם "חדר ציוני" ואחר-כך עבר ללמוד בבית הספר הריאלי הרוסי בדווינסק. היה ממייסדי "התחיה" – הסתדרות הנוער הלומד בעירו – ושם שאב את ידיעותיו הראשונות על הציונות ועל ארץ-ישראל והתבלט בין הפעילים. בין השנים 1923 ל-1925, כשהתפתחה תנועת "החלוץ" בלטביה, נכנס בורקה לשורותיה. הוא הקדיש לילות כימים לעבודה הציבורית, אף כי הדבר פגע בלימודיו. ב-1925, כשסיים את בית הספר הריאלי, יצא לגרמניה להמשך הלימודים. ואולם כעבור חודשי געגועים לחבריו ולפעילות הציונית שבעירו חזר אליה ולפעילות זו. אחר כך יצא ללמוד בקורסים למורים עבריים בריגה הבירה. ב-1927 גוייס לצבא הלטבי למשך 15 חודשים. הוא סיים את שירותו בהצטיינות ועם שחרורו מן הצבא שוב שקע בפעילות הציבורית וגם הקים בעירו קיבוץ הכשרה. ביוני 1930 עלה ארצה והצטרף לקיבוץ שפיים. גם בקיבוץ היה תמיד מלא חיים, מרץ ויוזמה ובימי מאורעות הדמים שנפתחו בתרצ"ו היה מפעילי ההגנה בסביבה. בכ"ב באלול תרצ"ח (18.9.1938) יצא בטנדר, עם חבריו הנוטרים, לסיור בקרבת המשק. לא רחוק משפיים עלה הטנדר על מוקש שהניחו אנשי הכנופיות הערביות. מעצמת הפיצוץ התהפך הטנדר ועלה באש. ארבעה נוטרים נהרגו, ודב ביניהם. הוא הובא למנוחת עולמים ליד חורשת האקליפטוס שבשפיים בקבר אחים עם שלושת החברים שנפלו עמו. אחד מידידיו כתב דברים לזכרו בעתון "דבר;" וכן הועלה זכרו בעתון "הארץ" ובעלון של קיבוץ שפיים.