גולדהור, יאיר

יאיר, בן חיה ויהושע, נולד ביום ח' בשבט תרצ"ט (28.1.1939) בקיבוץ גבת. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחרי-כן סיים לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוץ יפעת. יאיר היה תלמיד נבון, חרוץ ואהוב על מוריו ועל חבריו לכיתה בשל מזגו הטוב והנוח. לדברי מחנכו היה תלמיד ממושמע ונהג לעזור תמיד וברצון לתלמידים שהתקשו בהכנת השיעורים. הוא היה חובב ספורט ונהג לצאת לטיולים ברגל ברחבי הארץ. כמו כן אהב להאזין למוסיקה והיה בעל קול ערב ונעים. במסיבות וחגיגות היה נוהג לשיר ואף כתב בעצמו שירים. כאדם היה אופטימי, עליז ושמח בחלקו. מטבעו היה ישר, בעל מצפון וחברותי. הוא הצטיין במסירותו להוריו ובדאגתו למשפחתו. יאיר גויס לצה"ל בסוף יולי 1956 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס צניחה ובקורס קציני חי"ר ונשלח לשרת באחת מיחידות חיל השריון בדרום. הוא היה חייל ומפקד מעולה, אחראי ומסור לתפקידו. הוא לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש מפקודיו ביצוע מלא של כל הוראותיו. מפקדיו מציינים כי היה בעל כושר סבלנות וכי מעולם לא התלונן על קשיים באימונים ובחיי הצבא. בתקופת שירות החובה בצה"ל השתתף במבצע "קדש" ובתום הקרבות הוענק לו "אות סיני" תמיד השתדל מאוד שלא להדאיג את הוריו. נהג לכתוב להם ואת כל חופשותיו בילה בחברת בני משפחתו ואף התנדב לבצע עבודות שונות במשק. בתום השירות הסדיר יצא לשנת שירות ב"חטיבת הבנים" של משקי האיחוד. אחרי כן חזר אל המשק והגשים את חלום ילדותו, והחל לעבוד במוסך. בשנת 1962 נשא לאישה את חברתו חינה ובמרוצת השנים נולדו להם ארבעה ילדים. יאיר היה בעל מסור ואב למופת. הוא הקדיש זמן רב למשחקים, לטיולים ולשיחות עם ילדיו והיה גאה בהם ובהישגיהם. במלחמת ששת הימים לחם, יחד עם אנשי יחידת המילואים שלו, באזור רמת הגולן. בתקופת מלחמת ההתשה התנדב לחזור לצה"ל כ"נמר" ושירת באזור סיני. במסגרת שירות המילואים הועלה יאיר לדרגת רב-סרן. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הצטרף אל אנשי יחידתו ולחם באזור רמת הגולן. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע בהפגזה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יפעת. השאיר אחריו אישה וארבעה ילדים והורים. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "בהוליכו את אנשיו לקרב, נפל יאיר כשהוא בראשם. המאפיין את לחימתו כמפקד היא לכתו תמיד בראש אנשיו. אישיותו הקרינה ביטחון סביב, כוח רוחני וגופני, אנושיות והומור, שעשו אותו מפקד נערץ – לא בזכות דרגתו, אלא מכוח תכונות אלה. אבד לנו רע, ידיד, מפקד ולוחם. עמכם אנו באבלכם העמוק, אבל גאים אנו כי בין רעיו היינו".