גולדברג, יוסף

בן חיה ויעקב. נולד ביום כ"ח בסיוון תש"י (13.6.1950) בקרית חיים. יוסף למד בבית-הספר היסודי 'נתיבים' בקרית חיים ובבית-הספר התיכון 'בית הפקיד' בחיפה. כבר בנערותו בלטה אצל יוסף, רגישותו למצוקות הפרט. עוד טרם גיוסו עבר קורסים והכשרה בנושאי חינוך ואת כל זמנו הקדיש להדרכת נוער. בחודש אוגוסט 1968 גויס יוסף לשירות חובה בצה"ל והוצב בחיל-ההנדסה. הוא סיים טירונות ויצא לקורס מש"קי חוויה. בסיום הקורס קיבל דרגת רב"ט ונשלח לשרת כמש"ק חינוך ותרבות במחנה עציון. בחוות-הדעת כתבו מפקדיו: "יוסי עושה עבודה יפה ורצינית. הינו האדם הנכון בתפקיד זה. ליוסי חוש ביקורת ורגישות לצדק". בחודש אוגוסט 1971 הצטרף יוסי לצבא-הקבע והוצב בחיל-האוויר בתפקיד קצין בענף תרבות וחינוך. לדברי מפקדו, הוא ביצע עבודתו הרבה מעבר לתפקידו המוגדר. בחודש נובמבר 1972 השתחרר יוסי משירותו בצבא-הקבע והוצב במסגרת המילואים בחיל-השריון. מענף חינוך ותרבות ביקשוהו להמשיך בשירותו, אך יוסי העדיף לעסוק בחינוך ובטיפול בנוער עבריין. עם שחרורו התקבל לעבודה כאיש חינוך בכפר-הנוער 'רמת-הדסה' בקרית טבעון. יוסי התמחה בעבודה עם ילדים טעוני טיפוח ועם ילדים הסובלים מקשיי למידה. הוא אהב מאוד את הילדים שעבד איתם, הרעיף עליהם חום רב וניסה להשלים ולו במעט את חסרונם של ההורים. הוא פיתח שיטות לימוד וחינוך ויזם הקמתה של מרכזיה פדגוגית להדרכה בפנימיות. בשנת 1983 יצא יוסי, במסגרת חילופי מומחים לחינוך, לקליבלנד בארצות-הברית. הוא עבד במוסד-נוער והרחיב הכשרתו והשכלתו החינוכית. ביום 3.1.1993 גויס יוסי לשירות מלואים פעיל ויצא עם יחידתו כמש"ק חינוך. ביום כ"ט בטבת תשנ"ג (22.1.1993) נפל בעת שירותו והוא בן ארבעים-ושתיים. הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית בבית-העלמין צור שלום בקרית ים. הותיר אחריו אם, ואח – יונתן. מפקדו של יוסי נפרד ממנו במלים אלו: "יצקת לתוך התפקיד שמילאת תכנים שלא הכרתי קודם לכן. נורמות העבודה שלך בצבא ובאזרחות היו מבוססות על-כך שכולם יזכו למנת חינוך מקסימלית". צוות המחנכים במוסד החינוכי שבו עבד ציינו כי יוסי היה מנהיג ודמות לחיקוי בקרב מחנכים ותלמידים רבים. דמותו כמדריך היתה ייחודית ומופלאה. עשייתו החינוכית היתה רצופה מסירות, דאגה וחום רב לצורכיהם של הילדים שחינך. "קורצ'ק" כינו אותו אנשי הצוות. "אבא שלנו" קראו לו הילדים במוסד.