גולדברג, יוסף (“יוסקה”)

בן מכס ושושנה. נולד ביום י"ב בניסן תרצ"ט (1.4.1939) בתל אביב. סיים את לימודיו היסודיים בבית החינוך ב' ולאחר מכן בבית הספר המקצועי על שם מכס פיין והתמחה במכניקה. כאשר סיים את לימודיו בו עבד כמסגר מיכני. בשנת 1956 הצטרף לשורות גדנ"עים והתגייס לשירות פעיל בשנת 1957 בחיל הים ושירת בו קבע במשך עשר שנים. על היבשה עסק בטיפול מיכני בנשק תת מימי ובתיקונו ובים שירת בטרפדת. בתפקידו האחרון נמצא על המשחתת "אילת", אשר על סיפונה שירת בערך ארבע שנים. נפשו היתה קשורה בה כי מנעוריו נמשך לים ואהב אותו. מסור היה לתפקידו עד כדי כך שביום הששי האחרון נפרד ממשפחתו לשוב לאניה כשידו חבושה והוא מתיסר במכאובים, במאנו לבקש חופשת מחלה. את תפקידו כטכנאי טרפדות החשיב מאד, כי ידע שהן חייבות להיות במצב של כוננות מתמדת. אמיץ היה וכשם שלא סיפר על המבצע הלילי כשניצל מתוך מערבולת שאליה הוטל כשנהפכה סירתו כן שמר בסודי סודות על תפקידו. אנשי האניה אהבוהו והעריכהו על מסירותו, כושרו, יחסו אליהם ועל מזגו העליז. את מותו מצא יחד עם שאר חבריו לצוות עם טיבוע המשחתת "אילת" על ידי טילים מצריים ביום י"ח בתשרי תשכ"ח (21.10.1967) מול חוף רומני שבצפון סיני. הניח אשה ושני ילדים והשני תינוק בן חודשים מספר. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנתניה. מפקד חיל הים כתב במכתב התנחומים להוריו כי "יוסף מעולם לא נטש את הטרפדות שלו, שעליהן היתה גאוותו. הוא אישית דאג להן יומן וליל ולא פעם ויתר על שעות מנוחה ואפשרות להגיע הביתה, כדי להיות בטוח במאה אחוזים, כי הטרפדות שלו לא יכזיבו בעת הצורך להפעילן בקרב. שפת אנוש דלה מדי לבטא את רגשותינו על אבדן חיים יקרים". בחוברת "תהילת נצח לבני נתניה אשר נפלו על משמרתם", שהעירייה הוציאה, הובאה רשימה עליו. ב"ספר הנופלים" לזכר בני גבעתיים שהוציאה העירייה מובאת ביוגרפיה שלו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.