גולדברג, ד”ר דניאל

בן עליזה ואהרון, נולד ביום י' בטבת תשט"ו (4.1.1955) בחיפה. בהיות דניאל בן שנה אחת היגרה משפחתו לאוסטרליה. דניאל סיים באוסטרליה את לימודיו בבית-הספר היסודי, בבית-הספר העל-יסודי ואחרי כן באוניברסיטת סידני בפקולטה לרפואה. דניאל היה חבר בתנועת "איחוד הבונים" שבסידני, תחילה כחניך ואחר-כך כמדריך. במסגרת התנועה הוא עסק במחנאות, בלימוד השפה העברית, ובהדרכה ציונית. הוא אהב מוסיקה, וקרא ספרים רבים בנושאים שונים ומגוונים, אך בעיקר נמשך לספרים שנושאם היסטוריה. בשנת 1974, לאחר שסיים שנת לימודים אחת בפקולטה לרפואה בסידני, הפסיק דניאל את לימודיו לשנה אחת והצטרף לגרעין בוגרי תנועת "איחוד הבונים", שהיו בהכשרה בקיבוץ גשר הזיו. בשנה זו הוא עסק בעבודה חקלאית, למד עברית באולפן הקיבוץ, ולמד להכיר את הארץ בטיולים שערך עם חבריו בהכשרה. כעבור שנה אחת שב דניאל לאוסטרליה, והמשיך בלימודי הרפואה. לקראת סיום הלימודים, גמלה בו ההחלטה שמקומו ועתידו בישראל, והוא החל בהכנות לחזור לארץ. בשנת 1980 חזר דניאל לישראל, שבה כבר שהו הוריו זה כשנה ובה גם גרה אחותו משנת 1974. הוא התקבל לשנת התמחות בבית-החולים רמב"ם, בחיפה. דניאל התגייס לצה"ל במאי 1981, והשתלם בקורס לקציני רפואה. בתחילה הוא שירת כרופא בבסיס תובלה בבאר-שבע, אחרי כן כרופא בגדוד שריון, שעמו עבר אימונים ופעילות שוטפת, ועמו גם עלה ללבנון. ביום י"ח בסיוון תשמ"ב (9.6.1982) נפל דניאל בעין זחלתא. הוא נפגע פגיעה ישירה, כשעמד בתא הפיקוד של הנגמ"ש שלו, בעת הפגזה סורית. כשהגיע הנגמ"ש לנקודת האיסוף האחורית לא נותר לרופא אלא לקבוע את מותו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בחיפה. הוא השאיר אחריו הורים ואחות. במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב שר הביטחון אריאל שרון, כי דניאל הראה במקצועו שליחות אנושית, טיפל בפצועים בלא ליאות, והיה חבר לכול.