גולדברג, בנימין-זאב
בן רחל ויצחק לייב. נולד בי"ד בתמוז תרס"ה (17.7.1905) בווילנה שבליטא. מאביו, עסקן ציוני פעיל ומראשוני תומכיו של ד"ר הרצל, ספג ערכים יהודיים וציוניים. חינוכו היהודי והציוני נמשך גם במוסקבה, שאליה טולטלה המשפחה בימי מלחמת העולם הראשונה וכן המשיך שם בלימודי השפה העברית. ב-1920 עלה עם משפחתו לארץ ישראל ושם למד שנתיים בגימנסיה הרצליה שבתל-אביב. ב-1922, לאחר סיום לימודיו התיכוניים, יצא ללונדון ולמד חמש שנים מכונאות בבית ספר טכני גבוה. ב-1927 חזר ארצה, פתח בית מלאכה להתקנת משאבות מים לפרדסים וראה בו ברכה. בצד עבודותיו הקדיש עצמו גם לפעילות ציבורית-ציונית. בימי מאורעות אב תרפ"ט נרשם כ"שוטר מיוחד", עבר לירושלים והשתתף שני ימים ושני לילות רצופים בהגנה על השכונות מקור-חיים ותלפיות שבדרום העיר. בי"ט באב תרפ"ט (25.8.1929) חזר לתל-אביב ברכבת והצטרף מיד לקבוצת מגינים שחשו לבית החרושת לספירט דרומית לעיר, כדי להציל את הפועלים היהודים שהותקפו על ידי פורעים ערבים. משהגיעו למקום הומטרה עליהם אש ביריות מכל צד ומשקפצו מרכבם הסתער עליהם המון ערבים מקרוב בחרבות ובפגיונות. בהתקפה נהרגו שלושה יהודים, ובנימין ביניהם. הוא הובא, עם שאר הנופלים, למנוחת עולמים בקבר אחים בבית העלמין הישן של תל-אביב. הניח הורים, שלוש אחיות ואח. לזכרו יסד אביו ברמת-גן את השכונה "תל-בנימין" ונדב את בית התרבות "בית בנימין" שבצפון תל-אביב; כן מסר האב לעיריית תל-אביב שטח קרקע לשם נטיעת גן ציבורי לזכר בנו ובהשתתפות סופרים הוציא ספר בשם "בנימין גולדברג". שמו הונצח גם בספרים "ספר ההגנה בתל-אביב" ו"אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו".
