גולדברג, אריה

בן דבורה ודוב, נולד ביום כ"ט בניסן תרצ"א (16.4.1931) בחיפה להורים פועלים (אביו היה מעובדי מחצבת "נשר"). את ראשית חינוכו קיבל בבית-הספר "אליאנס". בהיותו כבן 12 מתה עליו אמו. אחרי גמר בית-הספר העממי החליט ללמוד חקלאות, שנמשך אליה במיוחד. הוא החל ללמוד בבית-הספר המחוזי ביגור ולאחר שנה עבר לבית-הספר החקלאי במקווה ישראל, שם התמחה בגננות (גידול עצי-פרי ועצי-נוי ומשתלות-פרחים). "פוצ'ה" – כפי שכינוהו חבריו – התבלט כתלמיד מוכשר ביותר. בהיותו בן 15, אחרי שסיים את לימודיו, החליט לעבור לחיי קיבוץ. הוא יצא להכשרה לרמת יוחנן, שם הוקם הגרעין לקיבוץ יזרעאל (זרעין) שליד עפולה. על אף גילו הצעיר הצטרף לפלמ"ח (בהוסיפו לעצמו שנת-חיים כדי שיקבלוהו). הוא התגלה כחייל טוב, אמיץ-רוח ועשוי לבלי חת. מאז 1.12.1947 השתתף במלחמת-העצמאות כמקלען בגדוד הראשון של הפלמ"ח, בכל הקרבות בצפון הארץ – בבלד א-שייח', במשמר העמק, ב"מבצע יפתח" (כיבוש צפת ומלכיה), ובאזורים אחרים – במבצע "דני" (כיבוש לוד ורמלה) ובלטרון. מצב-רוחו המרומם ועליצותו לא סרו ממנו אף ברגעי-קרב קשים ביותר ותמיד מצא הזדמנות לתת להם ביטוי בדיבורו, או בשיר מבדח שחיבר בשבתו במשלט. בימי ההפוגה הראשונה חזר לביתו לחופשה. אריה קיווה שיוכל בקרוב להגשים את שאיפתו העיקרית ולצאת להתיישבות, אך לא זכה לכך. עם התחדש הקרבות הועבר לחזית הדרום ובקרב על פלוג'ה, ביום כ"א בתמוז תש"ח (28.7.1948), נפגע בעורפו מכדור-אויב ונפל. ביום י"ג באדר ב' תשי"א (21.3.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.