גולדברג, אריה (“אריה’לה”)

בן יוסף ורחל, חברי קיבוץ אפק. נולד ביום כ"ה בטבת תש"ו (29.12.1945) בקיבוץ. סיים את לימודיו התיכוניים בי"ב כיתות בבית הספר שם. נער ער היה, מוכשר ללימודים ומוכן להתווכח על בעיות שעניינו אותו. תחילה היה "הומניסט" אך בשנתיים האחרונות ללימודיו התחיל מתעניין במקצועות ריאליים ולא שעה אחת לאחר הלימודים בילה בזיהוי מחלות של פטריות על גבי עלים שונים ובבדיקות של מזיקי צמחים. את התעניינותו בלימודים המשיך לגלות גם לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר ואף לאחר השירות בצבא בהתכוננו לבחינות הבגרות שמהן הספיק לעמוד רק בבחינות במתמטיקה ובגיאוגרפיה. עם סיום לימודיו נתקבל כחבר הקיבוץ. בדצמבר 1963 גויס לצה"ל ושירת בחטיבת השריון עד שגמר את קורס השריון בהצטיינות. היה מדריך בבית הספר לשריון. כתום שירותו בצבא ולאחר עבודה של כמה חודשים בענף המטעים במשק יצא לעזרת פרוד במסגרת "השנה השלישית" של שירות בני הקיבוץ. גם שם עבד בענף המטעים מתוך רצון להרחיב את ידיעותיו ולהעמיק אותן. את זמן שירותו הקדיש בעיקר לעבודה וללימודים אינטנסיביים. עד כה ועד כה הורגש המתח ערב מלחמת ששת הימים ובאותם ימי הכוננות נקרא גם הוא לדגל. אריה שמר על קשר מכתבים עם משפחתו ועם קיבוצו, בהם הביע את חרדתו ואחריותו לבית ולענף ויחד עם זה את גאוותו ובטחונו בכוחו של צה"ל. לא שואף קרבות היה אלא שהכיר ב"נחיצות" של מלחמה זו ולכן היה מסביר לחבריו על מה ולמה הם נלחמים. יומיים השתתף בקרבות בסיני ואז עלה צפונה והשתתף בקרב שנערך על סיר-א-דיב ברמת הגולן כאיש צוות טנק. הטנק נפגע והוא הראה אומץ לב למופת בשעה שנפל ביום כ"ט באייר תשכ"ז (8.6.1967), הוא היום הרביעי לקרבות. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בנהריה ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות של אפק, הקיבוץ בו נולד וגודל. ב"שלושים" לנפלו הוציא משק אפק חוברת לזכרו. בחוברת "אשר נפלו במלחמה" של הקיבוץ המאוחד הועלה זכרו. בכרך ד' של "גוילי אש", ילקוט עזבונם של הבנים שנפלו במערכות ישראל, הובא מעזבונו.