גולדברגר, זלמן

בן שושנה ויעקב. נולד ביום כ"ז בניסן תרפ"א (5.5.1921) בבתי אונגרן שבירושלים. בגיל רך למד ב"חדר" ואחר-כך עבר לבית-הספר "תחכמוני". ברבות הימים עברה המשפחה למושב נוה יעקב, כפר מיסודם של יהודים חרדים יוצאי ירושלים שנשאו נפשם לעבודת האדמה ולבניין משק. כאן חש זלמן את ראשית קרבתו לחיי עבודה. מאחר שהצטיין בלימודיו ואף נחשב לעילוי במשפחה, הועידה אותו אמו לרבנות, אבל לא כך נתגלגלו הדברים. המשפחה עברה מנוה-יעקב למושב עטרות, אף הוא צפונית לירושלים, ושם נבלע הנער בסביבה שונה, חופשית מעול המסורת. בהשפעת הסביבה שינה זלמן את הרגליו, והתמסר ללימודי חול, ובהם גילה אותה שקידה וחריצות שציינוהו ב"חדר" ובישיבה. במרוצת הימים שיקע עצמו בפעולות הנוער, ביצירה המשקית ובעניני בטחון. הוא היה נוטר במושב, ובשנות מאורעות 1936-1939 עמד לילה לילה בשמירה על המושב. בכל מוצאי-שבת היה נוסע להוביל חלב לירושלים בלא שידע פחד אף כי תמיד ארבה סכנה שיושם מחסום לרכב והוא יותקף ביריות. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה נסע לאחד מקרוביו בארצות הברית והתנדב לצבא האמריקאי לתת חלקו במאמץ המלחמתי נגד הצורר הגרמני. הוא נשלח תחילה לאוסטרליה ומשם לגיניאה החדשה, מקום שם נפל במערכה בט"ז בסיוון תש"ד (7.6.1944) ונקבר בבית קברות צבאי אמריקאי. לאחר מותו הוענק לו אות הכבוד האמריקאי "לב הארגמן", על הצטיינות במערכות האוקיינוס השקט. האות נמסר לאמו בטקס רשמי שנערך במושב בהשתתפות המשפחה, נציגי המחלקה המדינית של הסוכנות והנוטרים העבריים. מטעם ממשלת ארצות הברית השתתפו המקשר הצבאי בצירות האמריקאית בביירות וקצין נוסף מצבא ארצות הברית. לאחר קום המדינה הועלו עצמותיו לארץ והוא נטמן בבית הקברות סנהדריה בירושלים. שמו הונצח בחוברת "לזכר יהודה וזלמן בני עטרות" בהוצאת ועדת הנוער שליד תנועת המושבים והארגונים (ניסן תש"ו).